זמנים - גיליון מספר 109

המאמר מופיע במלואו בגיליון 109 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

בכפר מבודד ליד "עמק המלכים" שכנה באלף השני לפני הספירה קהילה של פועלים, שתפקידם היה לבנות ולעטר את קברי הפרעונים ובני משפחותיהם. הודות לריחוק של הכפר מן הנילוס וממרכזי האוכלוסייה של מצרים, הניבו החפירות הארכאולוגיות שם אוצר בלום של מסמכים - כתובים על פפירוס או על חרסים - המתעדים צדדים שונים של החיים במצרים הקדומה. בין היתר, נמצאו שם תעודות ובהן מידע רב על שביתה וצעדי מחאה שקיימו בוני הקברים בימי מלכותו של רעמסס השלישי בגלל שהלינו את שכרם. דבורה סוויני מסבירה את הרקע לשביתה, מנתחת את מהלכיה ועומדת על משמעותה לגבי החברה המצרית במאה השתים-עשרה לפנה"ס.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 109 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

ביפן בעידן הטרום-מודרני הייתה החברה - כמו בשאר חלקי תבל - אגררית ביסודה ותלויה לצרכיה הבסיסיים בעבודתם היצרנית של האיכרים. וביפן, כבמקומות אחרים, סבלו האיכרים בדרך-כלל ממצוקה ומניצול והגיעו לא אחת אל סף רעב. תושביה הכפריים של יפן, על אף אימת השלטון הריכוזי של השוֹגוּן וחובת הציות לאדוניהם, נקטו פעמים רבות צעדי מחאה ומרד. אירית אורבוך מביאה כמה דוגמאות של האופנים השונים שבהם ביטאו איכרי יפן את סבלם ומחאתם: החל בהתקוממות מזוינת ופגיעה ברכושם של העשירים והמנצלים וכלה בעלייה לרגל המונית ובאירועים קרנבליים, שבהם שמו את האדונים ללעג. כל אופני המחאה הללו היו אף בגדר פעולות שביתה - שכן עובדי האדמה חדלו ממלאכתם ויצאו להפגין; אופני מחאה אלה נתנו אף ביטוי לתערובת של שמרנות, דתיות, ציפיות אסכטולוגיות ודחף מהפכני, שאפיינו את החברה הכפרית היפנית בין המאה השבע-עשרה למחצית השנייה של המאה התשע-עשרה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 109 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

ההפגנות והמהומות שחוללו הסטודנטים בקהיר בתום מלחמת העולם השנייה, טוען חגי ארליך, נסבו רק במידה מזערית על בעיות באוניברסיטה ועל מצוקות מעמדיות. ארגוני הסטודנטים במצרים הפנו את כל תסכולם ומרצם למאבק לאומי אנטי-קולוניאלי ולהגדרת אופייה התרבותי-הרוחני של ארצם. מהומות הסטודנטים במחצית הראשונה של המאה העשרים היו פורצות רק כאשר הפלגים והארגונים השונים, משני הקצוות של הקשת הפוליטית, הצליחו להגדיר מטרות משותפות. השלטון במצרים בתקופה ההיא פעל לריסון המהומות, אך לעתים הוא אף ביקש לנצל אותן למטרותיו במשא ומתן עם הבריטים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 109 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן.

חורבן בית שני בשנת 70 לספירה קטע באחת את עיקרה של ההוויה היהודית, שהייתה מושתתת על הפולחן במקדש והמצוות הכרוכות בו כמו טהרה ועלייה לרגל. נוכח היעדרו של המקדש התעורר הצורך בעיצובה מחדש של היהדות, ואותו ביצעה ההנהגה האינטלקטואלית של החכמים, שתפסה את מקום האליטה הכוהנית של ימי הבית השני. היא הפכה את הלימוד לערך המרכזי ביהדות, ואת מקומו של בית-המקדש תפסו בתי-המדרשות. עיקרו של לימוד היו התורה וההלכה, אולם החכמים היו מצויים גם בתחומי ההשכלה הכללית של העולם הסובב. אהרן אופנהיימר סבור, כי תמורה מבורכת זו פרי חורבן הבית, הטביעה את חותמה על היהדות בדורה ולדורות והפכה אותה לעם הספר.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 109 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

בין המחקרים הרבים שהוקדשו במחצית השנייה של המאה העשרים לתיאור מקורותיה של האלימות האירופית, שמור מקום מיוחד למסתו של רוברט מור (Moore) על היווצרותה של החברה הרודפת, ובה הוא מתאר את המפנה שחל ביחסה של החברה הנוצרית אל המינים, היהודים והמצורעים, ואת גיבושם של מנגנוני דיכוי (לרבות האינקוויזיציות של ימי-הביניים) במרוצת המאות השלוש-עשרה והארבע-עשרה. אבל, באותה תקופה ממש קמו באירופה האוניברסיטאות והתפתח אתוס אינטלקטואלי מובהק, שהעניק מעמד מיוחד למלומדים. יוסף שורץ בודק, באמצעות התבוננות בכמה סכסוכים ידועים בתולדות הכנסייה, את המרחב שבו פעלו בעת ובעונה אחת חיפוש מעמיק אחר ידע וחופש מחשבה, בצד כפייה, דיכוי ועריצות מחשבתית. זיקת גומלין מורכבת זו, שקיימת עד ימינו, בין העולם האקדמי לממסד הפוליטי, מקורה בהתפתחויות הדרמטיות שחלו בעולמה הרוחני של אירופה בימי-הביניים המרכזיים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 109 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

במילה הכתובה ובספר כרוך כוח, ומכל סוגי הכוח הוא זה שליודעי-ספר קל להזדהות אתו באמת ובתמים. המסורת האקדמית של ימי-הביניים מצביעה בבהירות רבה על כוחה החברתי של המילה הכתובה: כאן שרים את שבחי הספרים, מתארים את פלאי הכוח שמעניק הידע, ומציבים את הספרים מול אויביהם המושבעים - הממשיים והמדומיינים - וביניהם הנשים. גדי אלגזי מביא מבחר דוגמאות מן המאה הארבע-עשרה, מסוגות ספרותיות שונות, המעידות על איבת המלומדים לנשים והדרתן מעולם הספר, אך מזכיר גם את האופן שבו תבעו נשים את עלבונן.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 109 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן

במילה הכתובה ובספר כרוך כוח, ומכל סוגי הכוח הוא זה שליודעי-ספר קל להזדהות אתו באמת ובתמים. המסורת האקדמית של ימי-הביניים מצביעה בבהירות רבה על כוחה החברתי של המילה הכתובה: כאן שרים את שבחי הספרים, מתארים את פלאי הכוח שמעניק הידע, ומציבים את הספרים מול אויביהם המושבעים - הממשיים והמדומיינים - וביניהם הנשים. גדי אלגזי מביא מבחר דוגמאות מן המאה הארבע-עשרה, מסוגות ספרותיות שונות, המעידות על איבת המלומדים לנשים והדרתן מעולם הספר, אך מזכיר גם את האופן שבו תבעו נשים את עלבונן.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 109 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן