זמנים - גיליון מספר 115

המאמר מופיע במלואו בגיליון 115 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן.

נשים, שהתלבשו והתנהגו כגברים וחיו כך לאורך זמן מסיבות שונות, הן תופעה ידועה בהיסטוריה מראשיתה. אם נחשפו, הן זכו על-פי רוב לגינוי חריף מצד הרשויות והחברה, למעט במקרים בודדים, שבהם הן עוררו הערצה בגלל מעשי גבורה או הקרבה יוצאי-דופן. יעל חזן מביאה כאן את סיפורן של נשים שנלחמו תחת זהות גברית משני צִדי המתרס במלחמת האזרחים בארצות-הברית. מהזיכרונות שכתבו אחדות מהן עולה, כי לא זו בלבד שמילאו תפקידי לחימה וריגול "גבריים" מובהקים, אלא הן אף התבוננו מזווית מיוחדת במלחמה ובהתנהגותם של החיילים והציגו אותם באור שונה מכפי שהיה מקובל בספרות המלחמה שנכתבה בתקופה ההיא על-ידי גברים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 115 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

אחד הדברים הידועים ביותר לציבור על הכנסייה המורמונית, שנוסדה בארצות-הברית בשנת 1830, הוא המנהג של ריבוי נשים (פוליגמיה). אולם ברבע האחרון של המאה התשע-עשרה התנהל מאבק משפטי ופוליטי נגד מנהג דתי זה, כיוון שעמד בסתירה לחוק המדינה. היה זה אחד הניסיונות המורכבים ליישב סתירה בין העיקרון של חופש דתי לבין עליונות החוק. רונית כרמלי סוקרת את תולדות המאבק ומסבירה כיצד, בסופו של דבר, הוויתור על הפוליגמיה אִפשר לכנסייה המורמונית להתקבל בחברה האמריקנית ולאבד את דימויה ככת חתרנית.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 115 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן
לרכישת הגיליון לחצו כאן.

ארנון גוטפלד מנתח את התרבות האמריקנית של שנות השישים באמצעות הסרט בוני וקלייד – תכניו, הביקורת החריפה שעורר והצלחתו הרבה בקרב הקהל האמריקני. מצד אחד, הוא טוען, הסרט ממשיך את המסורת האמריקנית של הערצה לגיבורים האינדיבידואליסטים בנוסח "המערב הפרוע", אך מצד אחר הוא חותר תחת מסורת זו ומציג פורעי חוק ניהיליסטים, שבזים לערכים של הבורגנות האמריקנית. לטענתו, הסיבות לזעזוע שהסרט חולל ולאהדה שבה התקבל בקרב חוגים מסוימים נעוצות בהוויה של שנות השישים בארצות-הברית: מלחמת וייטנאם, מחאות הסטודנטים והשחורים, סדרת הרציחות הפוליטיות והרוחות המהפכניות שנשבו מאירופה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 115 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

"מהפכת התרבות" שהחלה בשנות השישים של המאה העשרים בארצות-הברית הולידה, בין היתר, גישות חדשות לחקר ההיסטוריה. ספרי לימוד חדשים הציגו באור אחר את תולדותיהם של האינדיאנים ושל העבדים האפריקנים והחזירו להיסטוריה קבוצות נוספות, כגון נשים, שלא נכללו בסיפֵּר ההיסטורי הקודם. אולם, טוען נמרוד טל, גישה רב-תרבותית זו עוררה את זעמם של השמרנים החדשים והם מבקשים לחזור אל האופן שבו הוצגה ההיסטוריה בספרי לימוד שנכתבו במחצית הראשונה של המאה העשרים. כדוגמא לפולמוס בין השמאל החדש לנאו-שמרנים נבחנות כאן סוגיות מקומם של האינדיאנים בהיסטוריה האמריקנית ודמותו של אברהם לינקולן בזיכרון הקולקטיבי.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 115 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

ספר ללימוד היסטוריה, פרי עטו של הווארד זין, זכה להצלחה מסחררת בארצות־הברית, אף שכלולה בו ביקורת חריפה ביותר על ההנהגה ועל האליטות האמריקניות במשך כל הדורות. אייל נווה מנתח את תכניו של הספר, מביא דוגמאות מן הכעס שעורר בחוגים מסוימים ומסביר את סוד הצלחתו באמריקה חרף עמדותיו ולמרות חולשותיו. הוא מראה כיצד מתקיימים בחברה האמריקנית מנגנונים תרבותיים המאפשרים לפרק את הפוטנציאל החתרני שבספר מסוג זה ולכלול אותו במסגרתו של הפלורליזם המקובל בארצות־הברית.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 115 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

פרופסור (אמריטוס) שלמה סימונסון הוא מחשובי החוקרים של תולדות יהודי איטליה ושל עמדותיה של האפיפיורות כלפי היהודים בימי-הביניים ובעת החדשה המוקדמת. הוא ליקט, פענח, ערך ופרסם עשרות כרכים של תעודות, וכן יזם מפעלי מחקר וכתב חיבורים חשובים על היבטים שונים בחיי היהודים באירופה בתקופות הללו. פרופסור סימונסון היה ממייסדי אוניברסיטת תל-אביב ומייסדו של החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה זו. בשנים 1977-1972 כיהן כרקטור האוניברסיטה ושנים ארוכות עמד בראש המכון לחקר התפוצות. בחודש יוני 2011 קיבל פרופסור סימונסון תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בולוניה על תרומתו החשובה כהיסטוריון. בריאיון הוא מסביר את תפישותיו לגבי המתודה ההיסטורית הנכונה, את הסתייגויותיו מהשערות היסטוריות שאינן נשענות על תיעוד מהימן, את ייחודן של הקהילות היהודיות באיטליה ואת העמדות של הכנסייה כלפי היהודים. הריאיון, שנערך ביוזמתו של עורך המדור, פרופסור ירון צור, הוסרט והוקלט והוא שמור בארכיון של האוניברסיטה הפתוחה. להלן עיקרי הדברים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 115 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

הקושיות "מה היה קורה אילו?" ו"מה היה קורה אילולא?" הפכו בעשורים האחרונים משאלות אסורות להיסטוריון לשאלות הנחשבות בעיני חוקרים רבים לכלי היסטוריוגרפי מועיל וחשוב להבנת התהליכים שעיצבו את פני ההיסטוריה העולמית. אלעזר וינריב מביא שלל דוגמאות של המתודה לבחינת העבר באמצעות פסוקי תנאי נוגדי מציאות, מתודה שבה עושים שימוש היסטוריונים רבים במפורש או במובלע. כמו כן הוא סוקר ומנתח את הדיון בעד ונגד מתודה זו בספרות המחקרית של הדורות האחרונים ומביא שיקולים מתחום המטפיסיקה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 115 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.