זמנים - גיליון מספר 116

המאמר מופיע במלואו בגיליון 116 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

שני חלקים למאמרו של מיכאל קונפינו: החלק הראשון דן בשאלה באיזו מידה אפשר בכלל לערוך השוואות בין תופעות חברתיות בתרבויות שונות, בעיקר כאשר לגבי כל מדינה וכל תרבות יש מי שמצביעים על "דרכה המיוחדת", המבדילה אותה מכל דרך אחרת. כלום אפשר לערוך השוואה בין שתי תופעות ייחודיות? האם הייתה משמעות לאובססיה של הוגי־דעות רוסים להשוות בלי הרף את ארצם ל"מערב"? חלקו השני של המאמר משרטט קווים להשוואה בין הצמיתות ברוסיה לבין העבדות במושבות (ואחר־כך המדינות) בדרום האמריקני לפני מלחמת האזרחים. לטענת קונפינו, אף שמדובר בשתי שיטות לניצול בכפייה של עובדי חקלאות, רב השונה על הדומה בשתי הציביליזציות הללו.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 116 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

במסגרת המאמץ לכונן אידאולוגיה לאומית חדשה ולהצדיק את מעורבותו הגוברת בתחומים שונים של חיי החברה בארצו, המשטר הרוסי הנוכחי פועל לשחזור הנרטיב הסובייטי של "מלחמת המולדת הגדולה", הלוא היא מלחמתה של ברית־המועצות בגרמניה הנאצית. בתוך כך, משמר המשטר את טיעוני המחקר ההיסטורי הסובייטי בדבר הישגיה הרבים של התנועה הפרטיזנית, שאותה פרסו הרוסים בעורף הצבא הגרמני בשנים 1945-1941. יעקב פלקוב מבקש לערער על תדמית זו באמצעות מסמכים של הפרטיזנים עצמם ומסמכים של המודיעין הגרמני המעידים, כי בניגוד למה שסופר עד היום במחקרים ההיסטוריים הרואים אור ברוסיה, פעילותם הקרבית, החבלנית והמודיעינית של לוחמי הגרילה הסובייטיים לא זכתה, בלשון המעטה, להישגים של ממש.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 116 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן.

ישעיהו גרובר בוחן סוגיה אחת בנושא שעשוי לשפוך אור חדש על ההיסטוריה הרוסית כולה: הפרשנות שניתנה בנסיכות מוסקבה למילים ולמושגים עבריים ויווניים־יהודיים. מחקרו מבוסס על מגוון רחב של מקורות ראשוניים, החל במסמכי הכתרה ומכתבי פטריארכים, וכלה בסיפורי־עם ובמילונים דו־לשוניים. לסוגיה זו השלכות על תחומי הדת, הפוליטיקה, הבלשנות, התרבות וההיסטוריה. הדוגמאות שלהלן, של פירושים למילים מקראיות שניתנו על־ידי המלומדים בנסיכות מוסקבה, מעוררות מחשבה חדשה לגבי טבעה של הזהות הרוסית ומידת הזדהותה כ"ישראל החדשה" ולאו דווקא כ"רומא השלישית".

המאמר מופיע במלואו בגיליון 116 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

יצירתו הגדולה האחרונה של פיודור דוסטוייבסקי, האחים קרמזוב (Brat'ya Karamazovy) , הציבה אתגרים פרשניים מורכבים בפני החוקרים. רפי צירקין־סדן בוחן אותה על רקע האירועים הפוליטיים וצמיחתן של התנועות המהפכניות ברוסיה הצארית של שלהי המאה התשע־עשרה. לטענתו, התפישות התאולוגיות והפסיכולוגיות הנרמזות ברומן הן, בין היתר, ביקורת נוקבת של דוסטוייבסקי על התנועות המהפכניות, שביקשו גאולה ארצית ליחיד ולכלל וחדלו להאמין בגאולה הנוצרית השמימית או האסכטולוגית.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 116 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל קמו בה ארגונים אחדים, רובם קטנים וקיקיוניים, שביקשו להשפיע על החברה הישראלית ועל מדיניות הממשלה באמצעות מעשי פיגוע או פעולות טרור. רבים מן החברים בארגונים הללו היו יוצאי לח"י, בייחוד מבין אלה שהקצינו את עמדותיהם הימניות. את התרעומת שחשו על כך, שמדינת ישראל אינה עושה די למען היהודים במדינות הקומוניסטיות, הם ביטאו בהתקפות על הנציגויות של המדינות הללו. תקריות אלה, ובעיקר הנחת הפצצה בצירות הסובייטית בתל־אביב בפברואר 1953, שימשו לברית־המועצות עילה לניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. נתי קנטורוביץ' מביא את סיפורו של מעשה הפיגוע, את הרקע והסיבות לו ואת השלכותיו הדיפלומטיות והפוליטיות על מדינת ישראל.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 116 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

שנים ספורות אחרי שהצטיירה כידידה לישראל הודות לתמיכתה בהקמת המדינה ומשלוחי הנשק, ערכה צ'כוסלובקיה הקומוניסטית משפט ראווה גדול, שנודע כ"משפט סלאנסקי", ובו הועמדו לדין קומוניסטים בכירים, רובם ממוצא יהודי, שכמה מהם היו מעורבים בעסקאות הנשק עם ישראל שנים ספורות קודם. מרטין ויין בוחן את הרקע למשפט, את מניעיו הפוליטיים והאנטישמיים ואת ההשלכות שהיו לו על צ'כוסלובקיה, על הגוש הסובייטי ועל מדינת ישראל.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 116 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

רק מיעוט קטנטן של יהודים נותר בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה. רובם היו קומוניסטים נאמנים. אולם, כיוון שנחשדו באהדה לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים, בניגוד לעמדה הרשמית של הממשלה הפולנית, ובגלל שהיה אחוז גבוה באופן יחסי של יהודים בקרב האינטלקטואלים מבקשי הרפורמות בשנת 1968, הגדירה אותם מפלגת השלטון, ובראשה ולדיסלב גוֹמוּלקה, כ"ציונים" ואויבי הסוציאליזם. יהודים הורחקו מתפקידים בכירים בכל מנגנוני השלטון והמפלגה, וממשלת פולין עודדה אותם להגר (בניגוד למדיניות של רוסיה הסובייטית). אנת פלוצקר בוחנת מה נכתב בדו"חות רשמיים של מנגנוני השלטון על עמדותיהם של היהודים הפולנים ומסבירה את המניעים למסע האנטי־יהודי האינטנסיבי שהתנהל בפולין בשנות השישים של המאה העשרים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 116 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.