זמנים - גיליון מספר 119

המאמר מופיע במלואו בגיליון 119 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן

מתי ולמה החלו תושבי הערים הגדולות של האימפריה העות'מאנית להשתמש בשעונים? מהם הגורמים שעיצבו את מקצב החיים העירוניים בעת החדשה? במאמר זה אבנר וישניצר מדגיש את התפקיד שמילא הממשל העות'מאני בהכפפה הדרגתית של שגרת החיים לשעונים. זמן השעון, שתחום שלטונו הוגבל במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה לגופי מדינה דוגמת בסיסי צבא ובתי-ספר, הושלט במחצית השנייה של המאה על צירי התנועה המרכזיים, ובהדרגה על המרחב העירוני כולו. אולם, הממשל לא היה הגורם היחיד שהשפיע על התהליך. רשתות הזמן החדש ומגדלי השעון צמחו כתוצאה מיחסי גומלין מורכבים בין הממשל לתושבים ובין טכנולוגיה למפעיליה ומשתמשיה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 119 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה התנהל פולמוס נוקב בעיר האמריקנית על שיטת המיסוי ועל האופן שבו יש לנצל את האוצר הציבורי. נועם מגור בוחן כדוגמא את הדיון שהתנהל בבוסטון וטוען, שהיה מדובר בהתנגשות בין השאיפה של רבים מתושבי הכרך להרחיב את גבולות העיר הקיימים ולפתח את כלכלת האזור, לבין הרצון של האליטות הכלכליות להפוך את העיר לצומת מרכזי בכלכלה העולמית, תוך שמירה קנאית על קניינם הפרטי מפני מיסוי גבוה. ביסודו של העימות היו חילוקי דעות מהותיים בנוגע לתנאים שלפיהם יתנהל תהליך ההתמזגות של העיר במרחב הכלל-עולמי, לאופן שבו אפשר לרתום תהליך זה לשם פיתוח הכרך ולשאלה כיצד יחולקו פֵּרותיו בין הקבוצות החברתיות השונות.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 119 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

בשלהי המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים נטשו בחורים יהודים רבים בכל רחבי מזרח-אירופה את בתיהם והיגרו לערים הגדולות. מכתבים וזיכרונות שצעירים אלה כתבו מעידים, כי מעבר זה גרם לרבים מהם משבר והביאם לפעמים אל סף ייאוש. הם מצאו ניחומים בחברות אמיצה עם גברים צעירים אחרים, שהיו שותפים לחוויותיהם. אולם עם הזמן, טוען סקוט אורי, לא היה די בחברויות גבריות אלה כדי להתגבר על הבדידות והמצוקה, והצעירים היהודים האלה פנו גם אל אידאולוגיות ותנועות מודרניות כמו התנועה הלאומית היהודית, ומצאו במסגרות הקולקטיביות הללו את הפתרונות להתמודדות הקשה עם משבר המודרניות.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 119 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

פרק מספרו של אורהאן פאמוק, איסטנבול: זיכרונות והעיר, מופיע במלואו בגיליון 119 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

במאה התשע-עשרה התפתחה בערי מטרופולין באירופה התעניינות רבה מאוד בתרבויות של העולם העתיק, בייחוד בעקבות התגליות הארכאולוגיות במצרים ובמסופוטמיה. מוזאונים מלאו חפצים, כתובות ופסלים עצומי-ממדים שנלקחו מהמחוזות המרוחקים, מונומטים עתיקים וחיקויים שלהם שולבו במרחב האורבני ותולדות האימפריות הקדומות שימשו דימוי ולקח לעתידן של האימפריות המודרניות. בילי מלמן רואה ב"שיגעון הקדמוניות" ביטוי להתפתחות המואצת של הכרך המודרני, בייחוד של לונדון, לטכנולוגיות חדשות, לתקוות שתלו בקִדמה ולחרדות ממנה, וכן אמצעי לדמיין את העיר המודרנית ולהבינה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 119 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

מקובל להנגיד בין שני אופני הכרה של העיר: הכרה מלמעלה והכרה מלמטה. המבט מעל נותן תמונה כולית של העיר, אך עיוור לפרטים ולחיים שבה; ההכרה מלמטה, דרך ההליכה, רגישה לחיים העירוניים על פרטיהם, אך אינה נותנת תמונה מקיפה של המכלול. ולטר בנימין מזוהה, על-פי-רוב, עם אופן ההכרה השני. השוטטות היא דרך הגישה שהוא מציע לשולי, לנשכח ולפרגמנטרי במרחב הזה ובעברו. אורי רוטלוי טוען, כי זוהי תמונה חלקית של תרומתו לחקר העיר. דרך הצגת הפסאז'ים הפריסאיים כמיניאטורה של פריס במאה התשע-עשרה, בנימין מרכיב את הפרטים של הזמן-מרחב העירוני לכדי מכלול, שבו לכל פרט יש מקום ומשמעות. כך, דווקא דרך העיסוק בפרטים, הוא פורש בפנינו תמונה פנורמית רחבה של העיר המודרנית. במובן זה הוא קורא תיגר על עצם הניגוד בין הכרה מלמעלה ומלמטה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 119 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים התנהל בגרמניה שיח סוער על העיר המודרנית, שבמוקדו עמדה ברלין ובצדה דווקא עיר זרה, בירת מדינה עוינת: פריס. רוני הירש-רצ'קובסקי בוחנת את הסיבות לדיון ואת הדימויים של ברלין ופריס בכתיבתם של הוגים גרמנים בני התקופה. ככלל, שתי הערים ייצגו בעיניהם דגמים חלופיים של עיר גדולה מודרנית. ברלין ייצגה מודרניות מכנית הנתונה במשבר, ואילו פריס נתפשה כמודל למודרניות הרמונית ואורגנית. אך חלוקה זו נעשתה מורכבת יותר בשנות ה-30 של המאה העשרים, עם התובנה, כי שתי הערים מייצגות לאמתו של דבר מופעים שונים של אותו משבר.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 119 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.