זמנים - גיליון מספר 120

המאמר מופיע במלואו בגיליון 120 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן.

בשורתו של יוחנן המטביל, כפי שהיא מתוארת בשלוש הבשורות הראשונות (מתי, מרקוס ולוקאס) שבברית החדשה, מתרכזת בארבעה נושאים: הקריאה ל"טבילה של תשובה לסליחת החטאים"; הנבואה על זה ש"בא" שיטביל ברוח הקודש ובאש; הקריאה לעשות "פרי הראוי לתשובה"; ודרשה בענייני מוסר וחברה. רבקה ניר מבקשת להוכיח, כי הטפתו של יוחנן בארבעה היבטים אלה עולה בקנה אחד עם תפקידו באבנגליונים הסינופטיים כמבשר בואו של המשיח וכסולל דרכו, והיא אחוזה ללא הפרד בדמותו של ישו כריסטוס. למרות הזיקות הגלויות והסמויות הקיימות בין בשורת יוחנן לבין מושגים ורעיונות שרווחו ביהדות בת הזמן, קו ברור מפריד בין משמעותם של אלה במקורות יהודיים לבין הפרשנות הנוצרית שניתנה להם באבנגליונים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 120 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

בתקופת הבית השני רווחו בארץ ישראל מסורות שונות בנוגע לדמותו של המשיח. במקרא "משיח" עשוי להיות האיש שנמשח לכהונה, לנבואה או למלוכה, כלומר דמות, שמשימותיה קשורות בהווה. רק במסורות מקראיות מאוחרות יותר – כמו בספר ישעיהו – מופיעה דמותו של המשיח האסכטולוגי, שיביא גאולה באחרית הימים. בתפישות אפוקליפטיות, שמצאו את ביטויָן בספר דניאל ובמגילות קומראן, מופיעה דמות של גואל שמימי-מלאכי – דמות המזוהה אף היא לעתים עם המשיח. מעצבי הנרטיב הנוצרי המכונן, טוען סרג' רוזר, התמודדו עם כל הדימויים הארצישראליים האלה, ובתגובה עליהם – ובמסגרת אילוצי סיפור חייו של ישו, שבקוויו הכלליים כבר היה ידוע לחסידיו – גיבשו את דמותו המשיחית המורכבת של "בן האלוהים".

המאמר מופיע במלואו בגיליון 120 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

תולדותיה של התרבות החומרית וניסיונות לשחזר את חיי היום-יום בתקופות שונות בעבר היו לעיסוק מרכזי של ארכאולוגים והיסטוריונים בדורות האחרונים. על סמך כתבי חז"ל, הברית החדשה וממצאים ארכאולוגיים, יהושע שוורץ משחזר את החיים בארץ ישראל בימיו של ישו. הוא משרטט תמונה מפורטת של תנאי המגורים והלבוש, המזון והכלים, עבודות השדה, המלאכה ואף מנהגי קבורה במאה הראשונה לספירה, ומצביע על ההבדלים בתרבות החומרית בין הכפר לעיר, בין עשירים לעניים ובין יהודים ללא-יהודים. תרבות חומרית זו, הוא טוען, חשובה להבנת תורתו של ישו וראשית הנצרות, לא פחות מן הוויכוחים התאולוגיים בין הזרמים השונים באותם ימים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 120 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

יעקב אשכנזי קורא את ספר מעשי השליחים בברית החדשה בדרך שונה מן המקובל על רוב החוקרים. הגיבור הנסתר של הספר, לדבריו, הוא סטפנוס, העומד בראש הדיאקונים ומנהיג את קהילת המאמינים ההלניסטים. סטפנוס הוא אף המרטיר הראשון, שמת על מזבח דבקותו במשיח ישו. לפי פרשנות זו, ההלניסטים, ולא "העבריים", הם המייצגים את האוניברסליות של הכנסייה, והם, ולא קהילת העבריים בירושלים, הפיצו את בשורתו של ישו מחוץ לארץ ישראל. הדיאקונים אף הניחו את התשתית לארגון הכנסייתי. לפיכך, אם פטרוס הוא הסלע, שעליו נבנתה הכנסייה האוניברסלית, הדיאקונים – וסטפנוס בראשם – הם עמודי התווך שלה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 120 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

יונתן בורגל מבקש להראות, כי יהודים-נוצרים הוסיפו להוקיר את המקדש גם לאחר חורבנו. הוא מסתמך על טקסט של הֶגֶסיפוּס (מהמאה השנייה לספירה), שמתאר את המרטיריון של מנהיגה הראשון של כנסיית ירושלים, "יעקב הצדיק" בידי הסופרים והפרושים ומזכיר את מצבתו בסמוך למקדש. מיקום המצבה סמוך למקדש רומז, כי יהודים-נוצרים הוסיפו לבקר בהר הבית לאחר חורבן המקדש בדומה לשאר היהודים. אולם לבני כת ה"נַצֶרַנים" (יורשיה של "כנסיית האם" בירושלים) היה הסבר מיוחד משלהם להרס המקדש: הם האמינו שמלחמת החורבן באה בעקבות הריגתו של יעקב. פרשנותם ממחישה את המאבק בין החכמים לנצרנים, שהלך והחריף החל מסוף המאה הראשונה לספירה. עם זאת, הנצרנים לא פנו עורף לירושלים ולא למקדש לאחר המרד הגדול, אלא השתתפו באבלם ובכאבם של שאר היהודים; הם נאלצו לעזוב את העיר רק לאחר שהַדריאנוס קיסר אסר על יהודים לגור בה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 120 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

על סמך הבשורה על-פי לוקאס וספר מעשי השליחים – שנכתבו כנראה שניהם בידי אותו מחבר – מראה איל רגב, כי במאה הראשונה לספירה הפיצו השליחים את האמונה בישו לא בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית, אלא בעיקר בקרב יהודים ובקרב פגאנים "יראי אלוהים", שכבר התקרבו ממילא ליהדות. גם מחוץ לארץ ישראל, הטיפו פאולוס, פטרוס ואחרים, בעיקר בבתי-הכנסת, וברוב המקרים, מתנצרים לא-יהודים, שעליהם מדווח לוקאס, גילו עניין ביהדות וקִרבה אליה עוד קודם להתנצרותם. נראה לפיכך, כי רק במאה השנייה לספירה החלה התפשטותה של הנצרות בקרב הגויים הרגילים, ורק אז היא אימצה את שאיפותיה האוניברסליות.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 120 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

בוועידה שכינס קונסטנטינוס, הקיסר הנוצרי הראשון, בניקאה (Nicea) בשנת 325, נוסחה הצהרת האמונה המפורסמת, שהניחה את היסודות לאחדות תאולוגית "אורתודוקסית" בעולם הנוצרי המפוצל של זמנו. אמונות היסוד הכלולות בנוסחה הקצרה והתמציתית הן למעשה פרי התפתחותה של המחשבה התאולוגית בתהליך אטי ודיאלקטי ובדרך ארוכה ונפתלת במשך כשלוש-מאות שנה. אריה קופסקי סוקר את המחלוקות בקרב התאולוגים הנוצרים במאות הראשונות לספירה, בעיקר בשאלות הנוגעות למשמעות השילוש הקדוש והתגשמותו של בן האלוהים בבשר, ומראה, שהקצוות המנוגדים של העמדות והתפישות השונות והמתח ביניהן השפיעו בסופו של דבר בצורה מכרעת על הפשרות שאימצה הכנסייה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 120 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

ב"דרשה על ההר", הטקסט הידוע ביותר מן הברית החדשה, ישו מבטיח לנאמניו, כי הנוטשים את כל נכסיהם בעולם הזה יזכו בגאולה ויירשו את מלכות שמים. מנחם בן-שלום עורך השוואה בין טקסט זה לסיפור בתלמוד הירושלמי על מוֹנוֹבַּז המלך, שחילק את כל נכסיו לעניים ובכך קירב את הגאולה. אולם, על אף הדמיון לכאורה בהטפה לבוז לרכוש החומרי שבשני הטקסטים, הם משקפים למעשה שתי תפישות עולם שונות. התפישה היהודית מחייבת את מעשי הצדקה ואת תיקון העולם הזה, ואילו הנצרות נושאת עיניים אל מלכות שמים בעולם הבא.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 120 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

במאות הראשונות לספירה התפשטה תנועת הנזירות הנוצרית בעולם העתיק, בין השאר במצרים, בסוריה, בארץ ישראל וברחבי האימפריה הפרסית. באמצעות בדיקת דוגמאות להקבלות בין כתבים נזיריים מאותה תקופה לספרות חז"ל, מיכל בר-אשר סיגל מראה, כי היו זיקות הדוקות בין הספרות הנוצרית המוקדמת לזו היהודית, בייחוד בבבל, עד כדי שאילה ישירה זו מזו. היא מוצאת קווי דמיון לא רק בעניינים הנוגעים למנהגים ולסיפורי נסים, אלא גם בעניינים הלכתיים וסוגיות תאולוגיות. דוגמאות אלה מעידות, לדעתה, על מגע וקשרים בין היהדות הרבנית לתנועת הנזירות הנוצרית, שמחייבים הערכה מחודשת של ההגדרות המקובלות בדבר "היפרדות הדרכים" בין שתי הדתות.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 120 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.