זמנים - גיליון מספר 126

המאמר מופיע במלואו בגיליון 126 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

רוב מנהיגי התנועה הציונית, ששורשיה האידיאולוגיים והתרבותיים היו נטועים באירופה, ראו את עתידה כקשור באופן הדוק עם הקהילות היהודיות באירופה ובארצות־הברית. לעומת זאת, הארץ שבה ביקשה התנועה להקים בית לאומי הייתה זה מאות בשנים חלק מאימפריה מוסלמית וממרחב דובר ערבית. היו אפוא גם מי שסברו, שעתיד המפעל הציוני הוא דווקא בהשתלבות עם סביבתו, מבחינה מדינית וכלכלית ואולי גם מבחינה חברתית ותרבותית, תפישה שהיו לה שותפים בקרב שכניהם הערבים. סירוס שאייג מתחקה במאמרו אחר גישותיהם של אישים משני הצדדים, מנהיגים ציונים (כארתור רופין) והוגים ערבים (כפיליפ ח'ורי חתי), שדרכיהם הצטלבו בעיצומה של המלחמה שעמדה לשנות את פני האזור ואת המפעל הציוני, ואשר האמינו, כל אחד בדרכו, כי עתידו של היישוב הוא כחלק אינטגרלי מהמרחב של "סוריה הגדולה".

המאמר מופיע במלואו בגיליון 126 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

שני משכילים עות'מאנים צעירים יצאו בשליחות רשמית לפלסטין בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, כשמשימתם לתור את הארץ ולדווח על ההווייה החומרית והתרבותית של תושביה. הדו"ח עב־הכרס שחיברו הוא מסמך מאלף, עתיר מידע ורצוף ביקורת על תפקודם של אנשי הפקידות העות'מאנית המקומית ועל שמרנותם של תושבי הארץ, שאינם מראים נכונות להשתלב בעולם המודרני. דוגמא לפתיחות מחשבתית מצאו מחברי הדו"ח דווקא במתיישבי המפעל הציוני. לדברי אבי רובין, הן שני המחברים והן מושאי הדו"ח שחיברו, העות'מאנים והפלסטינים, הניחו בוודאות שהסדר הישן, המדיני והחברתי־התרבותי בתוך המסגרת העות'מאנית יישאר על כנו עם תום המלחמה, בלי להעלות על דעתם כי תיתכן גם אפשרות אחרת.

ארץ ישראל, מחוז מעוט־חשיבות בעיני השלטון העות'מאני, הפכה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה לחזית קריטית בעימותיו הצבאיים עם "מדינות ההסכמה". בשל חשיבותה המוגבלת של הארץ עד אז, לא דאגה הממשלה לפתח בה תשתיות לוגיסטיות שתוכלנה לשמש תנועות צבא נרחבות ביום פקודה, ומציאות זאת הייתה בעוכרי הצבא העות'מאני שלחם בזירה הזאת. אייל ברלוביץ' ורות קרק מראים, כי מגבלות התשתית תרמו לא מעט לתבוסות העות'מאניות. השלטון הצבאי בארץ פעל לשיפור המצב במהלך המלחמה, באמצעות בניית מסילות ברזל, כבישים ובסיסים לוגיסטיים, שיישארו כירושה חשובה של השלטון העות'מאני בארץ, ואולם באלה לא היה די למנוע את מפלתו הסופית של הצבא העות'מאני בארץ בספטמבר 1918.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 126 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 126 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

סיפורה של בּיר סאלם שממערב לרמלה בשנות מלחמת העולם הוא, למעשה, סיפורה בזעיר אנפין של הארץ כולה. החווה ובית־היתומים שבתוכה, שהוקמו במקום ביוזמה מיסיונרית שנים אחדות לפני המלחמה, הפכו עם תחילתה למפקדה צבאית עות'מאנית. בצד פעילות ערה של יחידות צבא בחווה, המשיכו מנהליה האזרחיים לקיים אותה ואת מוסד היתומים תוך התמודדות עם פגעי המלחמה - רעב, ארבה, מחסור בדלק, גיוס אנשי הצוות לצבא והחרמות של בעלי חיים וציוד. עם הכיבוש הבריטי, בשלהי שנת 1917, קבע בה הגנרל אלנבי את מפקדתו הראשית עד לתום המלחמה. גיל גורדון מתאר את מאבק ההישרדות של החווה האזרחית בצל נוכחות הצבא ואת המצוקות הקשות שהיו בבואה של המציאות בשנים הללו בחלקים רבים של הארץ.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 126 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

בין המצוקות שהולידה מלחמת העולם הראשונה בארץ היה גידול ניכר במספר הילדים שנותרו ללא אבות, וזאת בשל גיוסם של אלפי גברים לצבא העות'מאני ולצבאות אחרים ויציאתם של רבים אחרים לתור אחר פרנסה. אלה אילון בוחנת את בעיית היתמות בקהילה היהודית בירושלים, ואת הדרכים שבהן נחלצו היישוב וגופים יהודיים בחוץ לארץ לטפל בה. המאמר מתמקד ב"מבקרות היתומים", נשים שתפקידן היה ללוות אמהות שגידלו בביתן ילדים ללא אב מפרנס, להדריכן ולהגיש להן סיוע. הן נכנסו לתפקידן לאחר תום המלחמה, שכן המצוקה בתחום זה - כמו מצוקות אחרות שחוללה המלחמה - לא נעלמה עם סיומה, אלא נמשכה עוד שנים ארוכות אחריה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 126 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

הרגע שבו עובר השלטון בארץ נכבשת מיד ליד לעולם טעון משמעויות היסטוריות חשובות, קל וחומר כשהמעבר כרוך בתמורה תרבותית עמוקה, ועוד יותר מכך כשהמקום הנכבש הוא עיר קדושה כירושלים. בנקודה קריטית זו כל התבטאות וכל מהלך עשויים להשאיר את רישומם לשנים רבות. אביגיל יעקבסון בוחנת מקרוב את הרגע הזה בארץ ישראל בשלהי המלחמה. הבריטים, היא מראה, היו מודעים היטב לנסיבות המיוחדות הללו ורגישותם ניכרה בדיונים הרציניים שקיימו ערב הכיבוש ובצעדים שנקטו במהלכו ולאחריו. אולם באורח בלתי־נמנע, וחרף זהירותם, חולל המפנה כבר בראשיתו סערת רגשות, מתח ואף ביטויי אכזבה, הן בקרב הכוחות הכובשים והן בקרב תושבי הארץ על קבוצותיהם השונות.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 126 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

יש טעם מיוחד בבחינת השתקפותם של אירועים היסטוריים גדולים ביצירה הספרותית. בין שהיא נכתבת סמוך להתרחשויות או ממרחק השנים, יצירת הספרות מעלה היבטים סובייקטיביים של האירועים באורח המשקף - ואף מעצב - את היחרטותם בזיכרון האישי והקולקטיבי, באופן שאינו אפשרי בכתיבה היסטורית. נורית גוברין מתבוננת כאן ברומנים היסטוריים עבריים משני העשורים האחרונים, שעלילתם, חלקה או כולה, מתרחשת בנסיבות של מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל ומסביבה. לתפאורת המלחמה ביצירות האלה יש מאפיינים שגורים, חלקם סטראוטיפיים: רעב, גירוש ופחד משלטון האימים התורכי. בצד אלה מופיע מוטיב שהיה בבירור חלק מחוויית התקופה, ואותו מעלה הכתיבה הספרותית בדרכה שלה: חיבוטיו, ציפיותיו ואף אושרו של היחיד בצל מצוקות המלחמה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 126 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

נחום גוטמן, הצייר וסופר הילדים, שחווה בעצמו את מלחמת העולם הראשונה בתל־אביב, תיאר אותה באחדים מספרי ההרפתקאות לילדים (החופש הגדול או תעלומת הארגזים ושביל קליפות התפוזים) שהתפרסמו תחילה כסיפורים בהמשכים בדבר לילדים, השבועון הפוליטי־האקטואלי של מפא"י. יעל דר בוחנת את המסרים החינוכיים והאידאולוגיים שביקש גוטמן להנחיל לקוראיו הצעירים ואת התמורות שחלו במסרים האלה בין ימי המנדט לימים של ראשית המדינה. מלחמת העולם הראשונה "גויסה" בסיפורים אלה כדי להציג בפני הילדים את תכונותיו האמתיות של האויב (תורכי, אנגלי או ערבי, בהתאם לאירועי הזמן שבו נכתב הסיפור), את אתוס הגבורה הלאומית ואת הלקחים הציוניים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 126 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

הסיפור מופיע במלואו בגיליון 126 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.