גליון132

דיוקנו של היסטוריון / ריאיון עם פרופסור ב"ז קדר

מראיינות: פרופסור איריס שגריר ופרופסור איריס רחמימוב

ב"ז קדר הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. הוא ייסד בשנת 1995 את האגודה הבינלאומית לחקר מסעי הצלב והיה נשיאה, הקים את בית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים ועמד בראשו בשנים 2001-1999, היה יושב ראש מועצת רשות העתיקות וכיהן בשנים 2015-2010 כסגן נשיאת האקדמיה הישראלית למדעים. עבודתו כהיסטוריון של ימי הביניים מתמקדת בחקר מפגשים תרבותיים באזור הים התיכון, בייחוד במזרח הלטיני, בתקופת מסעי הצלב, אך במחקריו הרבים עסק לא פעם גם בסוגיות היסטוריות מאוחרות יותר. קדר הוא מחלוצי הניתוח ההיסטורי ההשוואתי בישראל, ונעזר בשיטות עבודה לא שגרתיות. הריאיון עמו נערך באוניברסיטה הפתוחה ברעננה בחודש פברואר 2015.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 132 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

עידן בריר / ממסעות ההרג העות'מאניים לפלישת "המדינה האסלאמית": תחנות בזיכרון הקולקטיבי של היזידים ובהבניית זהותם - לקריאת המאמר במלואו

אירועי הדמים באוגוסט 2014 ,שהובילו לגירושן של מרבית הקהילות היֶ זידיות ממקום מושבן בצפון עיראק, האיצו את הבנייתה של זהות יזידית חדשה, המבקשת להיבדל ולהתרחק במודע מזו הכורדית שאימצו מרבית היזידים עד לא מכבר. עקב נסיגת הכורדים מאזורי היישוב היזידיים והפקרתם לגורלם, התאפשר לכוחות "המדינה האסלאמית" להשתלט על שטחים אלה ולבצע פשעי מלחמה חמורים ביותר ופשעים נגד האנושות כנגד נשים, גברים וילדים. הפקרה זו אפשרה לתפיׂשות קולקטיביות שהיו עד לפני זמן קצר נחלתם של אינטלקטואלים יזידים, רבים מהם גולים, להפוך באחת לסוגיה מרכזית המעסיקה את בני הקהילה בכל תפוצותיה. במאמר זה עידן בריר שופך אור על השורשים ההיסטוריים של שיח הזהות היזידי ומסביר כיצד המאורעות האחרונים מזינים את הטראומה היזידית, שנעשתה לכלי העבודה העיקרי בידיהם של מנחילי הזהות החדשה ולחומר נפץ פוליטי בכורדיסטאן העיראקית.

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

עודד רבינוביץ' / בין העיר לחצר: משפחת פרו בוורסאי

היסטוריונים לרוב נוהגים לבחון את חצר המלוכה בוורסאי כמקור של טעם ואסתטיקה, או לחקור את מערכות היחסים שהתקיימו בין יושבי החצר. עודד רבינוביץ' מתבונן בוורסאי מזווית אחרת ובודק את האופן שבו בני משפחת פֶּרוֹ (Perrault), אנשי ספרות ומדע מהמאה השבע־עשרה, הצליחו לנכס לעצמם סמלים ומשאבים של החצר כחלק מהאסטרטגיה המשפחתית שלהם. הם הפכו את ורסאי למעין "מוסד משפחתי", קירבו את המלך לואי הארבעה־עשר ואת ארמונו אל קהלים חדשים ובכך תרמו לעיצוב הדימוי של ורסאי. רשתות משפחתיות, ולא רק "מכונת התעמולה" של המונרכיה, מילאו תפקיד מהותי בפוליטיקה התרבותית של צרפת באותה תקופה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 132 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

אמנון יובל / המהפכן האפולוגטי: הפרפורמנס המשפטי של הנרי רדהד יורק והתרבות הפוליטית בבריטניה בסוף המאה השמונה-עשרה

בשנת 1795 הועמד לדין הרדיקל הבריטי הנרי רדהד יורק, והואשם ב"קשירת קשר לעורר מהומות בממלכה". המשפט, שבו הורשע ונידון לשנתיים מאסר, היה חלק מגל משפטים שנערכו למנהיגי הזרם המיליטנטי של תנועת הרפורמה בבריטניה באמצע שנות ה־90 של המאה השמונה־עשרה, ומהניסיון של ממשלת ויליאם פיט הבן לדכא את מה שכונה "היעקוביניות" הבריטית. במאמר זה טוען אמנון יובל שהמשפטים הפוליטיים בבריטניה בתקופה זו הטילו על ההגנה מגבלות חמורות, אך גם העניקו לה חירות יוצאת דופן. דואליות זו אפשרה שני דגמי הגנה מרכזיים: קו פייסני, שהדגיש בפני המושבעים את מתינותו של הנאשם ומטרתו המרכזית הייתה להוביל לזיכוי; וקו מיליטנטי, שחתר תחת הסטטוס קוו ויעדו העיקרי היה להאדיר את האידאולוגיה הרדיקלית, גם במחיר של הרשעה. קו ההגנה ההפכפך של יורק נע בין שתי אסטרטגיות ההגנה הללו, והותיר אותו בסופו של דבר קירח מכאן ומכאן: הוא נמצא חייב, מחד גיסא, ודימויו כגיבור רדיקלי קועקע, מאידך גיסא.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 132 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

יצחק שיחור / השלכות ועידת השלום בפריס ב־1919 על מזרח אסיה: שלושה נרטיבים

רוב חוקרי מזרח אסיה המודרנית מסכימים כי האכזבה של פעילים פוליטיים ושל אינטלקטואלים בקוריאה, בווייטנאם ובראש ובראשונה בסין מהחלטות ועידת השלום בפריס ב־1919, ובפרט מחולשתו של נשיא ארצות־הברית וודרו וילסון (Woodrow Wilson) בנושא ההגדרה העצמית – היא מהגורמים החשובים, אם לא החשוב ביותר, שסללו את הדרך להיקלטות הקומוניזם באזור ולהתבססותו בשנים הבאות. במאמר ביקורתי זה יצחק שיחור שולל מן היסוד תפישה זו וטוען שאינה מעוגנת בעובדות. ההסבר המקובל משקף אמונות ודעות סובייקטיביות בלבד, ומתעלם מכך שלא רק שלא היה בכוחה של הוועידה לקבל החלטות אחרות בנוגע למזרח אסיה, אלא גם אילו התקבלו בה החלטות כאלה לא הייתה המציאות הבתר־מלחמתית שונה במהותה. הבעיות הפנימיות של קוריאה, וייטנאם וסין הכתיבו את עתידן יותר מאשר גורמים חיצוניים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 132 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

שגיא שפר / מגבול למדינה: אינטרסים מערביים והקמתה של גרמניה המזרחית

מדינות אינן נבנות ביום אחד, וקיים הבדל בין הכרזה רשמית על הקמת מדינה לבין שליטה הלכה למעשה בטריטוריה מסוימת. תהליך בנייתה של המדינה המזרח גרמנית החל לצבור תאוצה רק באביב 1952, כתגובה לחימושה מחדש של גרמניה המערבית ולהצטרפותה של זו למערך בריתות של ארצות־הברית. ואולם, כפי ששגיא שפר מראה, ביסוסו היעיל של הגבול בין גרמניה המזרחית למערבה היה תהליך רב־שנים, שלמעשה החל עוד לפני שהוקמו שתי המדינות בשנת 1949 והונע בראשיתו על־ידי אינטרסים ומהלכים כלכליים של בעלות הברית המערביות. פרק זה בהיסטוריה של חלוקת גרמניה הוסווה ונשאר גם היום במידה רבה חבוי מאחורי הצעדים הגלויים, התקיפים והאלימים שיזמה ממשלת מזרח גרמניה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 132 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

אודי כרמי / משחק מכור: ועדת עציוני והשפעתה על מעמדם של עסקני ספורט בישראל

הטיית משחקים ושחיתויות כספיות בספורט – במיוחד במשחקי הכדורגל – התרחשו מאז קום המדינה. בשנות ה־50 קבוצות היטו משחקים בעיקר כדי להציל קבוצות שהשתייכו לאותו מרכז ספורט מירידה לליגה נמוכה יותר. עם התמסחרות הספורט הישראלי משנות ה־60 ואילך, ובשל הזרמה גוברת של תקציבים מהימורי הטוטו, קיבלה השחיתות צביון כספי. ועדת עציוני שהוקמה בשנת 1971 כדי לחקור את החשדות להטיית משחקים פרסמה דו"ח חמור ביותר. ואולם, כפי שמסביר אודי כרמי, ניהול הספורט בישראל לא השתנה מיד עם פרסום הדו"ח, ולמעשה נדרשו שני עשורים ועשר ועדות נוספות כדי להביא לשינויים המבניים הנחוצים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 132 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

יוסף גייגר / שתי נשים רומיות

הספדים למתים היו מאורעות מרכזיים בחברה הרומית של הרפובליקה ולאחר מכן של הקיסרות, ומראשית המאה הראשונה לפני ספירת הנוצרים התקבל אף המנהג להספיד נשים. הדוגמא המפורסמת ביותר היא של יוליוס קיסר, בראשית הקריירה הפוליטית שלו, אשר הספיד את דודתו, אלמנתו של המדינאי והמצביא השנוי במחלוקת מריוס. במאמר זה מציג יוסף גייגר שני הספדים לנשים רומיות. חרף ההבדלים הגדולים ביניהם – מחבריהם בני תקופות ושכבות חברתיות שונות, הנשים המוספדות בהם אינן זהות במעמדן החברתי והטקסטים נבדלים בסגנונם ובהשקפותיהם – הכתובות, החקוקות שתיהן באבן, הן עדות מאלפת באשר למעמד האישה וליחסי המינים ברומא, תיאור מעניין של מוסכמות ואידאלים חברתיים והבעה כנה ועזת רושם של רחשי לבם של המחברים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 132 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

זמנים - גיליון מספר 132