זמנים - גיליון מספר 137

פעילות מהפכנית מושתתת על הבנה מסוימת של השיטה הפוליטית ושל העומדים בראשה. באופן מסורתי, היסטוריונים שעסקו במהפכה של שנת 1917 התמקדו במהפכנים, וניסו להבין כיצד תפשו אלה את מצבה של המדינה הרוסית בשנים שלפני המהפכה. במאמר זה בוחן בוריס קולוניצקי את הלכי הרוח הציבוריים בחברה הרוסית בתקופה הטרום־מהפכנית, וכיצד נתפשו המונרכיה והצאר הרוסי האחרון, ניקולאי השני, בעיני ציבורים שונים. הוא טוען שחקר תרבות ההמונים מאפשר להבין טוב יותר את הארכיטיפים של התודעה הפוליטית הרוסית, ואומר שאי־שביעות הרצון מהצאר שימשה כנקודת מוצא להקצנת התודעה ולשלילה של שיטת הממשל המלוכנית. בה בעת אפשרה תפישה פוליטית זו לשמור על האלמנטים האוטוריטריים של התרבות הפוליטית הרוסית, וזאת למרות השאיפות הדמוקרטיות והרפובליקניות של מנהיגי מהפכת פברואר 1917.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 137 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

חלק גדול מהמחקר שעוסק בשנת 1917 ובתפקידו המהפכני של מעמד הפועלים קושר בין תולדות תנועת הפועלים ברוסיה לבין עליית הבולשביקים לשלטון. גישה זו הביאה להשתקתם של קולות חלופיים ולרידוד המציאות רבת־הפנים של התרבות הפוליטית המהפכנית ברוסיה. במאמר זה מציעים מייקל מלאנקון ואליס פייט גישה שונה לחלוטין, וטוענים כי היסטוריונים של תנועות הפועלים והמהפכנים ברוסיה יכולים לעשות שימוש בתאוריה של חוקר הספרות מיכאיל בחטין על אודות ה"פוליפוניות". תאוריה זו מאפשרת גם להיסטוריונים לצייר דיוקן עשיר יותר של התנועה המהפכנית, שמדגיש את ריבוי הגוונים והקולות בתוך התנועה, ואת "הפוליפוניה הסוציאליסטית".

המאמר מופיע במלואו בגיליון 137 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

מאמר זה בוחן תופעה שנפוצה מאוד ברוסיה המהפכנית של שנת 1917 – שוד וביזה של מחסני משקאות אלכוהוליים, שהתרחשו בעת ובעונה אחת במקומות רבים ברחבי המדינה. איגור נארסקי ויוליה חמֵלֶבסקאיה בוחנים את ההסברים המקובלים לביזה נרחבת זו, ומציעים במקומם הסבר המבוסס על הכלים המתודולוגיים של תחום "ההיסטוריה של הרגשות". בניגוד לסברות הרווחות במחקר, שרואות ב"פרעות השיכורים" תופעה שולית לאירועים הפוליטיים, נארסקי וחמלבסקאיה סבורים שהן עוזרות לפענח את אלימות ההמונים בתקופת המהפכה ואת האמוציות שנלוו אליה. האלימות "מלמטה" והאלימות המאורגנת "מלמעלה" היו קשורות זו בזו והונעו מתפישות עומק בתרבות הרוסית.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 137 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

בשיאה של מלחמת האזרחים (1922-1918) פעלו ברוסיה כ־250 טריבונלים מהפכניים, אשר דנו בלמעלה מ־200 אלף תיקים בשנה. אף שהטריבונלים מוזכרים בנשימה אחת עם פעילותה הברוטלית של הצֶ'קָה, המשטרה החשאית האלימה והידועה לשמצה, ניתן להסיק מהיקף פעולתם כי תפקידם היה שונה. הטריבונלים פעלו לבסס את המדינה הסובייטית בדרך אחרת ובמרחבים אחרים מהצ'קה. במאמר זה בוחן מת'יו רנדל את תפקיד החוק ובתי־המשפט בראשית השלטון הבולשביקי. לטענתו, גם אם מערכת המשפט הסובייטית הייתה שונה מאוד מן המקובל לפי התפישות המערביות, וגם אם הייתה פגומה לפי אמות מידה ליברליות, היא עדיין מילאה תפקיד חשוב בביסוס עקרונות של צדק. זו המטרה שלשמה המשטר הסובייטי הצעיר, כמו משטרים סמכותניים אחרים במאה העשרים, הקים מערכת משפטית זו, והיא סייעה לו לנצח במלחמת האזרחים.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 137 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

הגנרל פאבלו (פאבל) סקורופדסקי (Skoropadsky) מילא תפקיד מרכזי במאבקה של אוקראינה המהפכנית לעצמאות מדינית ולרפורמות דמוקרטיות. למרות קריירה ארוכה כקצין רוסי המקורב לצאר ניקולאי השני, במהלך המהפכה הרוסית הפך סקורופדסקי לנושא דגלה של הדרישה לאוטונומיה לאומית אוקראינית במסגרת פדרציה רוסית רב־לאומית. בעקבות הפיכה אנטי־סוציאליסטית שארגן באפריל 1918 בחסות הצבא הגרמני עלה סקורופדסקי לשלטון ומונה ל"הֶטְמאן" של אוקראינה: כינוי היסטורי למפקד צבאי בכיר. שלטונו החזיק מעמד שמונה חודשים, עד לקריסת הצבא הגרמני בנובמבר 1918. במאמר זה מתמקד מארק פון האגן באחד ההיבטים המורכבים ביותר של תולדות המהפכה – השפעתה על התגבשותן של תנועות לאומיות אסרטיביות בשטחה של האימפריה הרוסית. התבוננות בביוגרפיה הפוליטית של סקורופדסקי מגלה מדוע נכשל ניסיון פוליטי זה לעצמאות אוקראינה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 137 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

המהפכה ומלחמת האזרחים אילצו רבים מתושבי רוסיה להעתיק את מקום מושבם. מאות אלפי אזרחים, ובכללם מתנגדי המהפכה "הלבנים", נמלטו מפעולות האיבה והטרור לאזורים שקטים יותר ברוסיה ואף אל מעבר לגבולותיה. אחד מזרמי ההגירה הבולטים נע דרומה לכיוון הים השחור והגיע – עם פינוי חצי־האי קרים בסוף שנת 1920 – אל איסטנבול. במאמר זה מגולל תימור סאיטוב את סיפור הישרדותם בעיר של כ־70 אלף גולים אזרחיים מרוסיה ובוחן כיצד הם השתלבו בבירה העות'מאנית, שהייתה כפופה בשנים אלה לניהול צבאי של מדינות ההסכמה. הפליטים הרוסים הפכו באופן זמני למרכיב תוסס בחיים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים של איסטנבול, וחלקם אף נשארו בה לצמיתות.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 137 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

קולות הנפץ והיריות שנשמעו בברצלונה בלילה שבין 18 ל־19 ביולי 1936 סימנו את פתיחתה של מלחמת האזרחים הספרדתית, אך גם חרצו את גורלה של האולימפיאדה העממית שהייתה צפויה להיפתח בעיר למחרת היום. האולימפיאדה העממית הייתה אמורה לקרוא תיגר על המשחקים האולימפיים שעמדו להיערך בברלין ולשמש כשופר תעמולה של המשטר הנאצי. במאמר זה מספר רענן ריין את סיפורה של האולימפיאדה שלא התקיימה מבעד לעניהים של חברי המשלחת הארץ ישראלית לתחרויות, אנשי מועדון "הפועל". הנציגים מהארץ יצאו לספרד כדי להפגין רוח ספורט פועלית עממית וסולידריות בינלאומית, וחלקם אף נשארו על אדמתה לאחר ביטול תחרויות הספורט, כדי להילחם נגד המליציות של הגנרל פרנקו.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 137 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.