זמנים - גיליון מספר 122

המאמר מופיע במלואו בגיליון 122 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 122 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

באיזו תקופה התיישבו יהודים באזור קרלה (Kerala) אשר לחוף מלבאר (Malabar) שבהודו? האומנם התקיימה שם בימי־הביניים ממלכה יהודית עצמאית בשם שִינְגְלִי? אופירה גמליאל בוחנת את המקורות מימי־הביניים ומראשית העת החדשה המזכירים את יהודי הודו – בעברית, בערבית ובשפת מליאלם (Malayalam) – ומפרידה באמצעותם בין בדיה לעובדות, בין אגדות למציאות. היא אף מערערת על הנחות מקובלות בקרב החוקרים בנוגע לחשיבותה של הקהילה בקודונגלור (Kodungallur) ובנוגע לניתוק של יהודי קרלה מיהודים בתפוצות אחרות. ההנחות השגויות, היא טוענת, מנעו מהחוקרים לפתח כיווני מחקר חדשים, שהיו יכולים לשפוך אור רב יותר על תולדותיה של התפוצה היהודית בהודו.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 122 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

אחרי החלוקה של תת־היבשת ההודית לשתי מדינות – הודו ופקיסטן – בשנת 1947, נותר בהודו מיעוט מוסלמי גדול למדי, ומאז ועד היום הממשל ההודי נוקט מדיניות מורכבת כלפיו: לבד מזכויות אזרח מלאות, הקהילה המוסלמית נהנית אף מזכויות קולקטיביות מסוימות ומהגנה מאפליה על־פי חוק. עם זאת, כך מראה אילת הראל־שלו, המוסלמים בהודו חשים מקופחים מבחינת הייצוג שלהם במוסדות השלטון וסובלים לא פעם מהתקפות אלימות מצד הינדואים; הנשים המוסלמיות חשות מקופחות בתחום של דיני האישות בשל האוטונומיה הנרחבת שמוענקת לקהילה בענייני דת. בד בבד, דומה, כי גם כיום, חרף ההצהרות שהודו היא "מדינת כל אזרחיה", חוגים רחבים מעדיפים לראותה כ"מדינה הינדואית דמוקרטית".

המאמר מופיע במלואו בגיליון 122 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן.

הפער בין הפרסום העולמי, שבו זכה הבלשן וחוקר הדתות פרידריך מקס מילר (Müller) במהלך חייו, לבין השכחה האופפת את שמו כיום, הוא יוצא דופן. מילר היה אחד מאנשי הרוח המוכרים ביותר באנגליה הוויקטוריאנית, ובמרוצת המחצית השנייה של המאה התשע־עשרה פיתח קריירה מפוארת באוניברסיטת אוקספורד. במהלך תקופה זו הוא יסד את תחום המחקר של מדע הדתות, כתב ספרים רבים על הודו, דתותיה, לשונותיה ותולדותיה, וקנה לעצמו מוניטין של בר־סמכא להודו בכלל ולבלשנות סנסקריט בפרט. אייזיק לובלסקי מתאר את דמותו הססגונית של מילר ואת תרומתו הייחודית לשיפור דימויה הרוחני של הודו בעיניים מערביות והודיות גם יחד.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 122 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

על סמך יומני מסע למזרח אסיה, שכתבו ישראלים בין שנות ה־30 לשנות ה־70 במאה העשרים, רוני פרצ'ק בוחנת את האופן שבו הם ראו את הודו. ראייתם וחוויותיהם הוכתבו, מצד אחד, על־ידי התפישה האוריינטליסטית המתנשאת שרווחה במערב, אך מן הצד האחר הם ביקשו למצוא בהודו בעלת ברית ושותפה לדרך היסטורית דומה. הודו הייתה בעת ובעונה אחת בגדר ה"אחר" המוחלט, אך גם דומה למזרח התנ"כי הקדמון, שהיה רכיב כה חשוב בגיבוש של תודעת השייכות היהודית לארץ ישראל.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 122 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

הבודהיזם מקורו בהודו (במאה החמישית לפני הספירה) והוא התפשט ברחבי תת־היבשת, בגרסאות שונות במקצת זו מזו, החל מן המאה השלישית לפני הספירה. התורה הבודהיסטית – הדהרמה (Dharma) – מדגישה את האפשרות לטפס באמצעות מדיטציה אל ההארה, אל ההינתקות מהעצמי והודות לכך מן הסבל והייסורים שבעולם הזה. הבודהיזם כתפישת עולם ודרך חיים ייחודית החל לדעוך בהודו מסוף האלף הראשון לספירה, אך הותיר בה את רישומו בתרבות ובתפישות פילוסופיות. אביתר שולמן בוחן שני חיבורים בודהיסטיים מן התקופה הקלסית – הדרשה על פירות הפרישות (Samaññaphalasutta) וחיי הבודהה (Buddhacarita) מאת אשווגהושה (Asvaghosa) – ועומד באמצעותם על האפיונים העיקריים של דמות הבודהה מנקודת מבטה של החברה ההודית בעת ההיא, אפיונים השונים באופן מהותי מהאופן שבו נתפש הבודהה במערב בעידן המודרני.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 122 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

הרפובליקה של הודו מונה כיום כמיליארד ורבע תושבים בקירוב. הינדואים מהווים בה את רוב האוכלוסייה, אך יש בה גם מיעוטים דתיים אחדים – מוסלמים (הגדול שבהם), נוצרים וסיקים. כמו כן, לבד מהחלוקה לקהילות דתיות, ולבד מהבדלים מעמדיים שקיימים בכל חברה, החברה ההודית מחולקת גם לקאסטות. מאז קיבלה את עצמאותה בשנת 1947, הממשל המרכזי של הפדרציה ההודית, וכך גם הממשלות של המדינות השונות, מנסים לצמצם את הפערים ולהרחיב את השוויון בחברה באמצעות אפליה מתקנת ושריון מכסות לקבוצות החלשות. אולם, ארנית שני מראה – בעיקר על סמך התנגשויות משנות ה־80 ואילך – כיצד מדיניות זו הובילה לסכסוכים (לעתים אלימים ביותר) בין בני הקאסטות השונות, וכיצד משתלבות בסכסוכים אלה גם העוינות והיריבויות השוררות בין הקהילות הדתיות.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 122 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

הקולנוע הבריטי החל עוד בשנות ה־30 של המאה העשרים לפתח את הסוגה של "סרטי אימפריה" בד בבד עם ההתפתחות של סוגה דומה בהוליווד. הדוגמא של התוף, סרטם של האחים אלכסנדר וזולטן קורדה (Korda), ממחישה את הדימוי השלילי של הפטריוט ההודי בסרטים מסוג זה; עם זאת, הקרנתו עוררה זעם, שהעיד על כוחה של המחאה העממית בהודו בשלהי העשור שלפני העצמאות.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 122 של זמנים, אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.