גיליון 142

דוד שור, מירי שפר־מוסינזון ורוני אלנבלום / היסטוריה סביבתית: הערות על התחום ועל הגיליון - לקריאת המאמר במלואו

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

ג'ון ר' מקניל / האם הבשילה השעה להיסטוריה סביבתית של המזרח התיכון?

המאמר מופיע במלואו בגיליון 142 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

רוני אלנבלום / שינויי אקלים, טקסטים כתובים וניתוח קריסת תרבויות - לקריאת המאמר במלואו

"אין דבר מבוקש יותר בעיר מאשר משהו שאפשר לאכול", כתב בנובמבר 1056 אסמעיל בן פרח מאלכסנדריה שבמצרים, במכתבים שנמצאו בגניזה הקהירית. "מי שיוצא החוצה מביתו נרצח ואוכלים את בשרו, ומי שנותר בבית מת ברעב". זוהי עדות אנושית אחת לכך שבסוף המאה העשירית במחצית הראשונה של המאה האחת־עשרה התחוללה במזרח אגן הים התיכון שורה ארוכה של אירועים אקלימיים חריגים, ובהם רצפי בָּצורות ממושכות שפגעו בנילוס, בסוריה ובארץ ישראל, וכן סדרות רצופות של חורפים קרים במיוחד, שפגעו באזורי הערבה, בח'וראסאן, באיראן ובמסופוטמיה. במאמר זה רוני אלנבלום מנתח את אירועי האקלים הללו, שהיו קצרים יחסית אך חריגים בעוצמתם, ומראה כיצד הם הניעו משברים דמוגרפיים, חברתיים ותרבותיים — והובילו לכדי שינויים מבניים בתרבויות ששגשגו בארצות האסלאם ובביזנטיון.

לקריאת המאמר במלואו לחצו

כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

צפריר ברזלי / אסון סביבתי ואסון חברתי: על האשמות שהוטחו בקבוצות שוליים בדרום־מערב אירופה בתואנה כי גרמו ל"מגפה השחורה"

בשנת 1348 הכתה "המגפה השחורה" בדרום־מערב אירופה, והביאה לתמותה חסרת תקדים. באביב ובקיץ של אותה השנה הואשמו נוצרים בני המעמד הנמוך ויהודים בהרעלת בארות, וסבלו מרדיפות חמורות. במאמר זה בוחן צפריר ברזלי את הקשר שבין הופעת המגפה לרדיפתן של קבוצות שוליים, שכללו הן יהודים והן נוצרים, ואת תפקידן של האשמות בהרעלת בארות בהצדקתה של רדיפה זו. ברזלי משווה בין דפוסי הרדיפה הייחודיים שהתפתחו באזורים שונים של דרום־מערב היבשת, ועומד על הסיבות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות שגרמו להבדלים בין האזורים. השוואה זו משמשת גם להסקת מסקנות כלליות על.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 142 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

רותי גרטווגן / ניצול האדם את המשאבים הימיים באגן המזרחי של הים התיכון בתקופה הביזנטית ובימי הביניים

אילו דגים אכלו בארצות הים התיכון בין המאה השביעית למאה החמש־עשרה לספירה? כיצד דגו אותם? ומה אומרת תעשיית הדגים על מעמדם החברתי של הסועדים ושל הסוחרים? רותי גרטווגן דנה במאמר זה בחשיבותם של הדיג ושל הדגים בחיי היומיום בים התיכון המזרחי בתקופה זו. היא משלבת בין תחומי ידע שונים — היסטוריה, ארכאולוגיה יבשתית וימית וחקר הדגים )איכתיולוגיה( — כדי לסקור את הידוע על הנעשה בסביבה הימית, על הרגלי האכילה ותרבות האכילה ועל המסחר הימי והתעשייה, ומציעה פרשנות חדשה להשפעות החברתיות שהיו לניצול האדם את משאבי הטבע הימיים בתקופה.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 142 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

נתנאל וולוך / משאבי טבע ומושגי קדמה חומרית במחשבת הכלכלה המדינית הקלאסית

כבר בעת העתיקה ובימי הביניים הבינו כי הטבע הוא משאב נחוץ לקדמה כלכלית של חברה אנושית, אך מחשבה כלכלית סדורה ושיטתית בנושא החלה רק בעת החדשה המוקדמת. במאמר זה חוזר נתנאל וולוך אל ראשיתה של המחשבה הכלכלית, ואל הכלכלנים המדיניים הקלאסיים שבכתיבתם שמו את הדגש על ניצול משאבי הטבע — תחום שנותר מרכזי עד ימינו־אנו. בין היתר מראה וולוך כיצד הסכנה של כיליון משאבי הטבע לא זכתה להתייחסות משמעותית באותם ימים, ובהתאם לכך הוא מראה כיצד התפתח המושג ההיסטורי האינטלקטואלי שלפיו הטבע הוא משאב כלכלי, שבמרכז ניצולו ניצבת דילמה כלכלית ומוסרית.

המקור מופיע במלואו בגיליון 142 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

ירון איילון / אסונות טבע ונפילת האימפריה העות'מאנית

היסטוריונים מייחסים בדרך כלל את התמוטטות האימפריה העות'מאנית למכלול גורמים כלכליים, דיפלומטיים וצבאיים ומתעלמים מהשפעותיהן של מחלות, רעידות אדמה ובצורות, שפגעו הן באוכלוסייה האזרחית הן בצבא והחלישו את יכולתה של האימפריה להתמודד עם אתגרים חיצוניים. ירון איילון מראה במאמר זה כיצד התפתח הטיפול העות'מאני באסונות טבע לאורך המאה התשע־עשרה, כיצד תחנות הסגר וחלוקת ציוד לנפגעי אסונות סייעו למרכז האימפריאלי לפקח על תנועה של סחורות ואוכלוסיות ולחדור עמוק יותר אל המרחב האזרחי הפרטי, וכיצד כל אלה לא הספיקו כדי לבלום את השפעותיהם ההרסניות של אסונות.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 142 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

ליאורה ביגון ותום הארט / בין היישוב הילידי למתווה האורתוגונלי האירופי: דיאלקטיקה מרחבית בעיר בירה במערב אפריקה

המחקר על ההיסטוריה של יישובי ה"גריד" (מתווה השתי־וערב) בהקשר של ההיסטוריה הקולוניאלית של אירופה נוטה לבחון את הכנסת הגריד מנקודת המבט של התרבות המערבית באופן בלעדי. התגובות המרחביות של התרבויות המקבלות, הנעות בין אימוץ לבין אתגור והתנגדות, זוכות לתשומת לב רק באופן נדיר. במאמר זה, ליאורה ביגון ותום הארט בוחנים את היחסים שבין הגריד המערבי ומערך ארגון היישוב הילידי בעיר דקר, בירת סנגל, באימוץ גישה דיאלקטית להבנת תהליכי ייצור המרחב ובהסתמך על מגוון עשיר של מקורות ראשוניים ומשניים, חומר חזותי ועבודת שדה. במאמרם הם מצביעים על יחסי גומלין דינמיים בין תרבויות תכנון מקומיות וזרות ומעבירים את תשומת הלב המחקרית להיסטוריות העירוניות ולמורשת הבנויה של הדרום הגלובלי.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 142 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

רקפת סלע־שפי / חוקרי טבע ומתיישבים: הצמיחה של אתוס פרוטו־סביבתי בתקופת המנדט וראשית המדינה

אף שהעניין בטבע והדאגה לו נתפסים בהיסטוריוגרפיה המקובלת כרכיב מובן מאליו, מאחד ודומיננטי של התרבות הציונית הלאומית, בפועל הם יצרו אתוס אליטיסטי מבדיל חברתית שתרם להתגבשותן היעילה ולתביעת הסטטוס של שתי קבוצות תרבות מובחנות: האחת היא חוקרים ומורים לטבע, והשנייה היא אנשי ההתיישבות העובדת באזורי הספר הכפריים. רקפת סלע־שפי מתארת במאמר זה את תהליך היווצרותו של אתוס פרוטו־סביבתי לפני היות המושגיות והממסד הסביבתי המוכרים, בחברה היהודית המודרנית בימי טרום המדינה וראשיתה. היא סוקרת את הנטיות ודפוסי הפעולה של אנשי ההתיישבות העובדת, שמקורם במסורת הנטורליסטית ובדגם הפדגוגי המודרני של מחקר והוראת הטבע, ואת זירות הפעולה המקומיות והארציות שקשרו ביניהם וחיזקו נטיות אלו, שבדיעבד נתפסות כאקטיביזם פרו־סביבתי במלוא מובן המילה.

המקור מופיע במלואו בגיליון 142 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

אסף זלצר / מים בין סביבה לאידאולוגיה: ההיסטוריה של "המים הציוניים", 1920 – 1964

"הרגשתי בכל ישותי את צימאון האדמה", כתבו החלוצים על המפגש שלהם עם המים בפלשתינה־א"י, וביטאו בכך את מרכזיותם של המים בשיח הציוני הלאומי מראשית תקופת המנדט הבריטי ועד להתבססותה של מדינת ישראל. אסף זלצר מראה במאמר זה כיצד הפכו המים לנוכח־נפקד במרחב, אם כביצות שיש להתגייס כדי "לכבוש" אותן ואם כמי השקיה שיש להוביל לאזורי הארץ. השיח המתפתח על המים נתן ביטוי להיותם הן משאב "א־סביבתי" שנועד לשרת את האדם והן מרכיב במאבק הלאומי.

המקור מופיע במלואו בגיליון 142 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

ג'ון ר' מקניל / הערות מקדימות: עידן האדם והמאה השמונה־עשרה

לפני 500 שנה, לפני 250 שנה, או אולי בכלל לפני 2,000 או 7,000 שנה — מתי החל עידן האדם, ה"אנתרופוקן"? שורשיו של הוויכוח הזה נעוצים בשאלה מה מאפיין את עידן האדם כפרק זמן גאולוגי נפרד. ג'ון ר' מקניל משרטט את עיקרי המחלוקות בין הדוגלים ב"אנתרופוקן מוקדם" לבין המצביעים על "אנתרופוקן מאוחר", מסביר מדוע שאלת התיקוף הזו חוצה דיסציפלינות, ומציג את הסיבות לכך שחוקרים רבים מצביעים על העלייה בשרֵפת דלק מאובנים במאה השמונה־עשרה כגורם לחתימה הגאולוגית האנושית המשמעותית ביותר. עם זאת, מקניל מציע דווקא את אמצע המאה העשרים כנקודת תחילתו של האנתרופוקן, שכן לטענתו, כנקודת הזמן הזאת זינקה מידת השפעתם של בני האדם על כדור הארץ ועל הביוספרה באופן קיצוני.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 142 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

זמנים - גיליון מספר 142