גיליון143

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

דוד מנשרי / הרפובליקה האסלאמית: אתגרים מבית ושאיפות אזוריות

בארבעת העשורים שחלפו מאז המהפכה מתמודדת איראן עם שורה של אתגרים המאיימים על יציבות המשטר ועל מעמדה ככוח בינלאומי. כמענה לאתגרים המגוונים, מבית ומחוץ, העמיד המשטר האסלאמי את תורתו המהפכנית. ארבעה עשורים מאוחר יותר עולה השאלה אם אכן התורה המהפכנית, והמדיניות שגובשה על בסיסה, נושאות בחובן את המזור לחולֵיי החברה ואת התקווה להגשמת שאיפותיה האזוריות של הרפובליקה האסלאמית. במאמר זה מציג דוד מנשרי את הגורמים המעצבים את המדיניות של איראן מבית ואת מעמדה האזורי, בהתמקד באידאולוגיה ובמדיניות המשטר המהפכני ועל רקע המורשת ההיסטורית, המאבק הפנימי לכוח והשינויים הגאו־אסטרטגיים באזור. מנשרי מראה כיצד הסיסמה ששבתה את לב העם ב־ 1979 , "האסלאם הוא הפתרון", הפכה בתחילת המאה העשרים ואחת לשאלה "האומנם האסלאם הוא הפתרון?", וכיצד כיום, כחלק מהמחאות נגד המשטר, התגלגלה בפי רבים לתשובה כי האסלאם, כפי שיושם תחת המשטר המהפכני, "אינו הפתרון".

המאמר מופיע במלואו בגיליון 143 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

מאיר ליטבק / הלאומיות באיראן: מהפהלווים לרפובליקה האסלאמית

החגיגות שנערכו בפרספוליס בשנת 1971 לציון 2,500 שנה למלוכה הפרסית היו רגע השיא של ההתרפקות על העבר הקדם־אסלאמי של איראן. המשכיות הזהות הפרסית־איראנית לאורך הדורות הובלטה בהצגת מוחמד רזא שאה כיורשו של כורש הגדול, מייסד האימפריה האח'מנית, ובכך הדגישו את היסודות האוניברסליים של התרבות והלאומיות האיראנית. במאמר שלפניכם מראה מאיר ליטבק כי מהפכת 1979 , שהתחוללה כעבור שנים ספורות, לא הייתה רק פוליטית, חברתית ודתית, אדירה ככל שהייתה, ולא רק שמה קץ למשטר המלוכה או הביאה להקמת הרפובליקה האסלאמית. מהפכת 1979 הייתה גם מהפכה לאומית, והיא החדירה לשיח הדומיננטי סוג חדש של לאומיות דתית, שבו האסלאם – כמערכת אמונה ותרבות – נתפס כיסוד המכונן של הזהות הלאומית האיראנית.

לקריאת המאמר במלואו לחצו

כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

מרים נסימוב / יהדות איראן, מהפכת 1979 ומדינת ישראל

היהודים הם עם הספר ואין להם ממה לפחד, אמר האיתאללה רוּחאללה ח'ומיני למיליארדר היהודי־בריטי ממוצא איראני דיוויד אליאנס, בפגישה חשאית בפריז באמצע ינואר 1979 — אך אלו היו ימים של פחד וחשש לקהילה היהודית באיראן. במאמר זה בוחנת מרים נסימוב את התקופה הסוערת שקדמה למהפכה באיראן בעיניהם של חברי הקהילה במדינה, מציגה את הדילמות שעימן התמודדו ביחסיהם עם השלטון, עם הכוחות המהפכניים העולים ועם מדינת ישראל — ומראה מדוע מתוך 100 אלף יהודים באיראן שקשרו את סיפורם בהיסטוריה העשירה של המדינה, נותרו בה 10,000 יהודים בלבד.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 143 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

ליאורה הנדלמן־בעבור / תנועה ללא הנהגה, הנהגה ללא תנועה: המשכיות ושינוי במאבק הנשים ברפובליקה האסלאמית

האם ישנה תנועת נשים באיראן? מאבק הנשים ברפובליקה האסלאמית אמנם אינו תואם את המודל הקלאסי של תנועה פמיניסטית במדינות המערב הליברליות, אך אין פירוש הדבר שאין בו דפוסים של תנועה חברתית ייחודית. במאמר זה סוקרת ליאורה הנדלמן־בעבור את מעמד הנשים באיראן בימים שקדמו למהפכה ובארבעת העשורים שחלפו מאז, ומראה כי בצד אופי המשטר, גם ההתפתחויות הסוציו־אקונומיות, המגמות הפוליטיות, ההקשר התרבותי הלאומי והבינלאומי והשתכללות רשתות התקשורת העולמית משפיעים על הפעילות הפמיניסטית והשיח הציבורי על נשים באיראן.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 143 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

איילת אבן עזרא / קן המחשבה: קווים לדמותו של הרגל קוגניטיבי ימיביניימי

"מצלילים באוויר ועד הכיתוב על הדף המודפס", כתב הפילוסוף אנדי קלארק ב־2011, "המבנים החומריים של השפה משקפים את דפוסי המחשבה וההיסק שלנו על העולם — ואז משנים אותם באופן שיטתי". במאמר זה חושפת איילת אבן־עזרא את הרגלם של באי האוניברסיטאות של ימי הביניים במערב אירופה לצייר תרשימי עץ אופקיים, פרקטיקה ששרידיה עודם מצויים בהרגלי הכתיבה וההדפסה בימינו. היא מתחקה אחר דפוסי ההתנהגות הוויזואלית הייחודית הזו, מצביעה על תפוצתה הרחבה בקרב הקהילה המשכילה ועל אופייה הבין־תחומי והאישי, ומראה כיצד שימשו הקולמוס והדף לביצועם ולשיקופם של תהליכים קוגניטיביים, כגון מיקוד, פירוק והרכבה מחדש, קיבוץ, הכללה, מיון, שליפת מידע ומעקב אחר מבנים רעיוניים וטקסטואליים היררכיים מורכבים. מבעד ליער העצים, השיחים והעשבים העונתיים המשגשגים בשולי הדפים, מתגלים בני התרבות האינטלקטואלית הימי־ביניימית באהבתם המשחקית־כמעט ליצירת סדרות והיררכיות מתחלפות ומשתנות, המשקפות, מייעלות ומעצימות את פעילות המחשבה.

המקור מופיע במלואו בגיליון 143 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

שמואל גרואג / יפו החדשה: מודרנה תכנונית בתקופת המנדט – בין הנרי קנדל לעלי מסעוד

יפו כמוקד אזורי תוסס, עיר ערבית מודרנית עתירת גנים ומתקני ספורט, המפתחת שלוחה עירונית חדשה בחולות נבי רובין - זה היה החזון בתוכנית יפו: פרויקט תכנון עיר שהציע ב־ 1947 האדריכל המצרי עלי אל־מליג'י מסעוד, אבי תכנון הערים במצרים. במאמר זה בוחן שמואל גרואג את תוכניתו של מסעוד, שהייתה פרי יוזמתו של ראש העיר האחרון של יפו, יוּסף הייכל, ומשווה אותה לתכנון האינסטרומנטלי שהכין היועץ לתכנון עירוני של שלטונות המנדט הנרי קנדל (Kendall). ההשוואה בין התוכניות השונות ליפו מעלה גם את השאלות מה הייתה מטרתה של כל תוכנית, והאם תוכנית מסעוד ליפו היא תוכנית ילידית ומקומית השונה במהותה מהתכנון הקולוניאלי הבריטי.

המאמר מופיע במלואו בגיליון 143 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

דיוקנה של היסטוריונית: ראיון עם פרופ' מרינה רוסטוב / ד"ר עודד זינגר וד"ר אוריאל סימונסון

פרופ' מרינה רוסטוב (Rustow) מאוניברסיטת פרינסטון היא היסטוריונית של העולם המוסלמי בימי הביניים. בשנת 2015 זכתה בפרס מקארתור היוקרתי. הריאיון עימה התקיים לאחר שנשאה את הרצאת ירדני השנתית באוניברסיטת חיפה, בחודש מאי 2015 .

הראיון מופיע במלואו בגיליון 143 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.

לרכישת הגיליון לחצו כאן.

זמנים - גיליון מספר 143