חדש על המדף

נובמבר 2026

 ביעותים : עדותו של עציר בגסטפו, אסיר באושוויץ ועובד כפייה במחנות

ביעותים : עדותו של עציר בגסטפו, אסיר באושוויץ ועובד כפייה במחנות

קונרד חרמץ

'"זה נראה כמו מגדל בבל: במחנה דיברו בליל של שפות, קיללו בכל מיני שפות, מפני שהיו כאן עבדים מכל מיני ארצות, אבל מכות קיבלנו בשפה אחת ובכינו באותן הדמעות." עם הכיבוש הנאצי סגרה מציאות הרדיפה על הצעיר היהודי קונרד חרמץ. בית המסחר המשפחתי בסוסנוביץ הופקע ממנו, וב1940 נפל לידי הגסטפו ועבר חקירה ועינויים קשים. לאחר שחרורו מהמאסר היה אסיר בגטו, עם שאר יהודי העיר. במרס 1943 שולח לסדרה של מחנות לעבודת כפייה ומהם - לאושוויץ. כאשר הידרדרה בריאותו הצליחו חבריו לחלצו ולצרפו לקבוצת אסירים שנשלחה למחנות עבודה בין הריסותיו של גטו ורשה. בקיץ 1944 הועבר קונרד מוורשה בצעדת מוות לדכאו ומשם למחנות עבודה בבווריה. בימי המלחמה האחרונים עלה בידו לברוח מהמחנה לכפר סמוך, ושם זכה להשתחרר ולחזות בקץ המלחמה. אחרי המלחמה נודע לקונרד כי מרבית משפחתו הקרובה נספתה: אמו אסתר רחל גורשה לטרבלינקה, ואחיו עקיבא, גיסתו פרידה, ואחייניו רות ומאיר נרצחו אף הם. הוא היגר לברזיל, שבה חי אחיו הבכור. שם פיתח קריירה עיתונאית ואף היה לבעליו ועורכו של העיתון ביידיש דער נייער מאמענט. הוא זכה להקים משפחה כאשר נשא לאישה את אחייניתו שרה, ונולדו להם שתי בנות. קונרד חרמץ מיטיב להנחות את קוראי ספרו 'ביעותים' במורדות התלולים והאפלים של ניסיונותיו במאבק ההישרדות של מי שהתמזל מזלו לשרוד ולהיחלץ מן התופת. -- מעטפת אחורית.

ביעותים : עדותו של עציר בגסטפו, אסיר באושוויץ ועובד כפייה במחנות

אפיגרמים מתוך האנתולוגיה היוונית

אפיגרמים מתוך האנתולוגיה היוונית

אהרן שבתאי
לצד השירה היוונית הקלאסית, מהומרוס ועד למשוררים ההלניסטיים, עומד אוסף האפיגרמים הענקי, "האנתולוגיה היוונית". אוסף זה מונה כ-4,000 אפיגרמים – שירי "כתובות" – שנכתבו במשך למעלה מאלף שנים, תחילה ביוון, מהמאה השביעית לפנה"ס, ולאחר מכן ברחבי העולם ההלניסטי, הרומי והביזנטי עד למאה השישית לספירה. האפיגרמים הקדומים מנו כמה שורות במשקל פיוטי ונחקקו על מצבות קבורה, לזכר נצחונות בקרב ובתחרויות, או כציון למתנות שהוקדשו לאלים. נכתבו עליהם רק מעט פרטים: שם הנפטר ונסיבות המוות, שמו של מקדיש המתנה, שם האל והטעמים לתודה המגיעה לו, כגון לידה מוצלחת, יבול נאה, ניצחון או מסע ימי שעבר בשלום. במצרים ובעולם ההלניסטי נכתבו אפיגרמים להקראה במשתה, שבו המפגש שימש כהשראה לאפיגרמים על נושאים ארוטיים, על תענוגות החיים, על הזמן החולף ועל המקרים הבלתי צפויים שקורים לאדם. במהלך הזמן נכתבו אפיגרמים על עוד ועוד נושאים: תפארת הטבע, מגוון חיי המין, בעיות נישואים, סִבלות הזִקנה וערך הידידוּת. בדומה לשירי ההַייקוּ ביפן הפכו האפיגרמים לסוגה המייצגת את חיי האנשים ברחבי העולם דובר היוונית במזרח ובמערב. השירים נאספו לאנתולוגיות ונערכו לספרים לפי נושאיהם, בתחילה באלכסנדריה ולאחר מכן בקונסטנטינופול. האנתולוגיה הורחבה, והאוסף הגדול שנשתמר נערך במאה התשיעית. מבחר מעולה שהופיע בלונדון בתחילת המאה הקודמת השפיע מאוד על משוררים מודרניסטיים כגון ט"ס אליוט ועזרא פאונד. מבחר רחב ומגוון זה של מיטב האפיגרמים הוא הראשון שמופיע בעברית. -- מעטפת אחורית.

אפיגרמים מתוך האנתולוגיה היוונית

 הבלתי נמנעות של בינה מלאכותית בחינוך : מבט אל החינוך ב-2040

הבלתי נמנעות של בינה מלאכותית בחינוך : מבט אל החינוך ב-2040

יואב ארמוני, אורית חזן
תארו לעצמכם כיתה שבה תלמידה עונה על שאלת המורה בלי שיהיה לה מושג מה התשובה -  עגיל חכם לוחש לה אותה באוזן, בזמן אמת. התסריט הזה כבר אפשרי מבחינה טכנולוגית, וזו רק ההתחלה. בעוד שני עשורים יחדור לחיינו ה־omni-assistant: יועץ אישי ממוכן, משולב מציאות מדומה ומבוסס בינה מלאכותית, שיכיר אותנו לעומק, יחוש את סביבתנו, יבין את ההקשר שבו אנו פועלים -  וייעץ לנו מהי הפעולה האופטימלית בכל רגע. מערכת החינוך התרגלה להדוף טכנולוגיות חדשות. הרדיו, הקולנוע, הטלוויזיה, המחשב, הלומדות והרשתות החברתיות -  כולם ניסו לחדור לכיתות וכולם נכשלו, כל אחד בזמנו, בתוך עשור או שניים. הספר הזה טוען שעם הבינה המלאכותית יקרה משהו שונה לחלוטין: היא תהיה בלתי נמנעת. היא לא תמתין לאישור משרד החינוך, אלא תיכפה על המערכת מבחוץ -  דרך ההורים, הקהילה והתלמידים עצמם. ובניגוד לעבר, הפעם אין באמת ברירה: חלק ניכר מן המיומנויות שמערכת החינוך מקנה היום צפויות לאבד את ערכן, וחלק ניכר ממה שיידרש מבוגרי 2040 כמעט שאינו נלמד היום. --  מעטפת אחורית.

הבלתי נמנעות של בינה מלאכותית בחינוך : מבט אל החינוך ב-2040

 מהעולם המכושף אל הזמן המכני : סיפורם של האדם ושל דימוייו

מהעולם המכושף אל הזמן המכני : סיפורם של האדם ושל דימוייו

ואב אשכנזי
מהו מקור הרעיונות והנורמות שעומדים בבסיס העולם המודרני? ומהן הבעיות הנובעות מכך? בחלקו הראשון של הספר ד"ר יואב אשכנזי סוקר את התנאים שאפשרו את "מהפכת הציר" באלף הראשון לפנה"ס, תוך בחינת תיאוריות אנתרופולוגיות, היסטוריות ופילוסופיות המאירות את השפעתה על עיצוב ההגות מימי־הביניים ועד העת החדשה. בחלק השני מנתח אשכנזי את התהוות הפילוסופיה האנגלו־סאכסית במאה ה־20 ואת משבר המשמעות שליווה אותה. באמצעות המתח שבין ריטואל לכנוּת, הוא מציע קריאה מחודשת ברעיונות המרכזיים של התקופה, ולבסוף מפתח מודל חדש להבנת מושג האמונה - מודל שמבקש לענות על בעיות אלו ולהתאים לאדם בן זמננו. - מעטפת אחורית.

מהעולם המכושף אל הזמן המכני : סיפורם של האדם ושל דימוייו

איכרים כבני מלכים : הרעיון הלאומי היהודי בראי המעמד

איכרים כבני מלכים : הרעיון הלאומי היהודי בראי המעמד

רונה ברנס
מיהו 'היהודי הלאומי' האידאלי? מדוע אחדים ממובילי הציונות העמידו שלטון אריסטוקרטי ואפילו מלוכני בראש המדינה היהודית האוטופית, ומדוע נעשה אידאל האיכר מרכזי כל כך בתנועה הציונית? 'איכרים כבני מלכים: הרעיון הלאומי היהודי בראי המעמד' מתמקד בהשפעת רעיונות חברתיים על הלאומיות היהודית בכלל ועל הציונות בפרט בעשוריה הראשונים. ברנס בוחנת כתבים מן השנים 1904-1881 ואירועים מרכזיים שאירעו בתקופה זו ומראה כיצד עוצבו רעיונות לאומיים בהשפעת תפיסות מעמדיות וכיצד ניתן למאוויים חברתיים ביטוי לאומי. הלאומיות היהודית הצמיחה פרשנויות ותקוות מגוונות. שלל קבוצות בחברה היהודית ובהן בעלי הון, מהגרים, אינטלקטואלים, סטודנטים ורבנים – העניקו לה משמעויות שונות וראו בה מענה לשאיפותיהן. דרך מאמרים שכתבו בני התקופה, מכתביהם וזיכרונותיהם, האוטופיות שחיברו ואפילו תקנוני אגודות ההתיישבות שניסחו חושפת ברנס את דרכי צמיחתה של הלאומיות היהודית ואת הטשטוש והמתח בין מעגלי זהות ושייכות מעמדיים ולאומיים.
בבסיס האידאלים המעמדיים שאפיינו את התפיסה היהודית הלאומית ניצבה כמעט תמיד התרבות הבורגנית, שהייתה בה בעת מהפכנית ושמרנית, חתרה לשינוי לאומי אך ייחסה חשיבות לשימור מוסדות הדת, לשימור מבנה החברה המרובד ולאליטיזם שלטוני. ואולם, בראשית המאה ה־ 20 חלה תפנית באתוסים ששלטו בתנועה הלאומית היהודית, ואידאלים פוליטיים מסוג אחר, המושתתים על חשיבה פוליטית וחברתית לא בורגנית ואפילו אנטי־בורגנית, סימנו כיוון חדש בלאומיות היהודית המתפתחת, שבמרכזו הועמדו בשלב זה אידאל עובד האדמה החדש והפועל. הם גילמו בדמותם גאולה גופנית ורוחנית, אישית וקולקטיבית, וסימנו חידוש חברתי ורדיקליות פוליטית וכלכלית. רעיונות חברתיים שהתפתחו באירופה במאה ה־ 19 השפיעו על השיח המעמדי והלאומי, היהודי והכללי כאחד. הרעיונות הללו השפיעו ומוסיפים להשפיע על הלאומיות והפוליטיקה היהודית, ועל מדינת ישראל המודרנית עד היום. -- מעטפת אחורית.

איכרים כבני מלכים : הרעיון הלאומי היהודי בראי המעמד

הצפנת פענח : למדנות פוגשת פילוסופיה

הצפנת פענח : למדנות פוגשת פילוסופיה

ישראל אורי מייטליס
ר' יוסף רוזין (1936-1858), "הרוגוצ'ובר", מחבר ספרי הלמדנות צפנת פענח, היה גאון תלמודי נערץ, רב קהילה חסידי, פוסק הלכה מקורי ומן הדמויות הרבניות הססגוניות באירופה בעת החדשה. הצפנת פענח: למדנות פוגשת פילוסופיה הוא ספר המחקר האקדמי הראשון המוקדש למשנתו, והוא עוסק בזיקה מרתקת המצויה בכתביו בין למדנות תלמודית ועיון הלכתי לבין רעיונות ממקורות פילוסופיים. אינטראקציה זו, בין הלכה ולמדנות לבין שדות הפילוסופיה והמדע, התהוותה אצלו ברובה בעקבות עיסוקו במורה נבוכים ובפרשניו, והיא חסרת תקדים בהיסטוריה של הכתיבה הרבנית מבחינת ממדיה, עושרה, שיטתיותה ומקוריותה. לצד השפעה בולטת של הפילוסופיה האריסטוטלית והמיימונית, מחשבתו הלמדנית־הלכתית של הרוגוצ'ובר מצאה עצמה משוחחת באופן ישיר עם אסכולות נוספות וקשת של הוגים: המֻתכלִמון, אבן רֻשד, משה נרבוני, ברוך שפינוזה ואנשי תנועת ההשכלה - יצחק סטנוב, שלמה מימון ושד"ל. הצפנת פענח: למדנות פוגשת פילוסופיה בוחן את מגוון אופני הזיקה והשיח שבמפגש בין שני העולמות וחושף בהם תופעות הגותיות יוצאות דופן. -- כריכה אחורית.

הצפנת פענח : למדנות פוגשת פילוסופיה

עשור ההכרעה, 1949-1939 : האפופיאה של ההעפלה מצפון אפריקה

עשור ההכרעה, 1949-1939 : האפופיאה של ההעפלה מצפון אפריקה

חיים סעדון
עשור ההכרעה מתאר פרק נעלם וחשוב בהיסטוריה היהודית. הוא בוחן את קשרי הגומלין בין התהליכים שהתרחשו בשנים 1949-1939 בעולם היהודי, בארץ ישראל ובקהילות היהודיות בצפון אפריקה, שגם להן היה זה עשור הכרעה. הספר מתאר את התמורות שהתחוללו אז ביהדות צפון אפריקה, בין השאר הבשלתה של הציונות והמעבר לשלב ההגשמה: ההגירה והעלייה לארץ. כמו כן בוחן הספר את המפגשים המורכבים והטעונים שהתהוו בין התנועה הציונית והיישוב ליהודי צפון אפריקה. סיפורה של ההעפלה מצפון אפריקה מוצג בספר זה כחלק מההיסטוריה המקומית של הקהילות היהודיות בצפון אפריקה. התנועה הציונית יזמה ומימשה באותו עשור את ההעפלה מארצות צפון אפריקה, אבל היהודים המקומיים לקחו את גורלם בידם והיו לכוח פועל בהיסטוריה. כנגד כל הסיכויים הצליחו המעפילים - נשים, גברים ומשפחות - להתגבר על המכשולים הרבים שבדרך. עשור ההכרעה מבוסס על מסמכים רבים מארכיונים בארץ ובעולם, על עדויות של הפעילים ושל המעפילים ועל התשתית המחקרית שהתפתחה בשנים האחרונות. הספר מעורר דיון בנושאים נוספים, כמו למשל: תפקודה של הנהגת הקהילה במצבי משבר, עמדת ה"אחרים" (הצרפתים והמוסלמים), הקשר שבין ההעפלה לבין הדה-קולוניזציה, ארגון ההגנה, הציונות ויסודות השסע העדתי בישראל. -- מעטפת אחורית.

עשור ההכרעה, 1949-1939 : האפופיאה של ההעפלה מצפון אפריקה

 איש אשר רוח בו : סיפור חייו ומותו של לוחם הימ"מ רב-פקד ארנון זמורה

איש אשר רוח בו : סיפור חייו ומותו של לוחם הימ"מ רב-פקד ארנון זמורה

אודי בן סעדיה
"אתה תרוץ קדימה כמו שאתה יודע לרוץ קדימה. חד. ממוקד. אמיץ. נחוש. אבל אולי זה שאחריך ישתהה פתאום?... לך תדע מה יכול לקרות... הרי זאת מהומת אלוהים, כשמתחילות היריות. ואולי זה מוצדק? אולי האוהבים באמת צריכים להיות מוכנים לתת הכול... הכול! זאת המתנה הגדולה והעצומה והבלתי־אפשרית שלהם לאבא, לאמא, לכל תושבי הארץ שבה גדלו ואותה למדו כל־כך כל־כך לאהוב." בשמונה ביוני 2024 פעלו כוחות של הימ"מ, שב"כ ויחידות מובחרות של הצבא במחנה הפליטים נוסיראת ברצועת עזה, במטרה לשחרר את ארבעת האזרחים הישראלים שנחטפו ממסיבת הנובה בשבת הארורה של שבעה באוקטובר. בפעולה נהרג לוחם הימ"מ רב־פקד ארנון זמורה. לאחר מותו, נקרא מבצע החילוץ ההירואי על שמו. הספר איש אשר רוח בו עוקב אחר סיפור חייו ומותו של ארנון זמורה, ואחר דרכו, תפיסת עולמו ומערכת הערכים שלאורהּ חי ופעל. באמצעות ראיונות, טקסטים שכתב בעצמו ואשר נכתבו עליו לאחר מותו ותיאור הקרבות שבהם השתתף ועליהם פיקד במהלך השבת הארורה של שבעה באוקטובר, משתקף דיוקן מרגש של אדם צעיר, כריזמטי, נחוש ורגיש, שבדרכו הצנועה הוסיף עוד פרק מפואר לאתוס הגבורה הישראל. -- מעטפת אחורית.

איש אשר רוח בו : סיפור חייו ומותו של לוחם הימ"מ רב-פקד ארנון זמורה

צניעות נשית : הלכה, הגות ועיצוב הזהות

צניעות נשית : הלכה, הגות ועיצוב הזהות

תניה רגב
המראה הנשי היה נתון מאז ומעולם תחת מבטה הבוחן של החברה האנושית, ובייחוד בתקופה הנוכחית בה דמויותיהן של נשים ניבטות ונידונות בכל מקום. באופן זה הפכה הנראוּת לגורם חשוב המעצב את זהותן של נשים, הנענות לאידאל היופי ולרף הציפיות שהוא מציב. הדברים נכונים ביתר שאת בנוגע לנשים דתיות עליהן חלות הלכות צניעות הלבוש. ספר זה מבקש להצביע על האופן בו מכוננים חיבורים הלכתיים והגותיים את הזהות הנשית. טקסטים אלו, שנכתבו החל משנות השבעים על ידי ברי וברות סמכא בציונות הדתית, מסמנים עידן בו התכנסה הצניעות למובנה הגופני והארוטי והפכה להיות נייר הלקמוס לבחינת רמתם הדתית של יחידים, קהילות ומוסדות. באמצעות שימוש במושגי היסוד 'קדושה', 'כבוד' ו'אשמה', ותוך הסתייעות בתאוריות עכשוויות של מגדר, גופניוּת ומבט, מציע הספר זווית חדשה ומטלטלת לדיון בסוגיית הצניעות. זהו מחקר היוצא מתוך עולמה של הציונות הדתית, אך מסקנותיו חורגות ממנו אל עבר חוויותיהן של כלל הנשים החיות תחת המבט הגברי והשפעותיו. -- מעטפת אחורית.

צניעות נשית : הלכה, הגות ועיצוב הזהות

מחשבה וביקורת

מחשבה וביקורת

יהודה שנהב-שהרבני

"מחשבה וביקורת הוא הכרך הראשון מתוך שני הכרכים הכוללים מבחר מחיבוריו המרכזיים של יהודה שנהב-שהרבני. בכרך זה נכללים חיבוריו התיאורטיים המרכזיים ואילו הכרך השני "התערבויות" כולל מבחר מקיף של חיבוריו הפוליטיים כאינטלקטואל מוביל בשיח הפוליטי בישראל. בכרך הראשון נכללות עבודותיו התיאורטיות המרכזיות של שנהב־שהרבני, המתפרשות על מגוון רחב של תיאוריות שבתחום התמחותו: סוגיות בתיאוריה של הסוציולוגיה; סוגיות של ריבונות; דיונים בהגדרות המושג של הפוליטי; תיאוריות של פוסט-קולוניאליים ופוסט-לאומיות; מעמדם ודרכי פעולתם של אינטלקטואלים; מחקרים תיאורטיים בזהויות אתניות; תיאוריות של אקטיביזם פוליטי ומשפטי; תיאוריות פוליטיות של הלשון ותיאוריות סוציולוגיות, פוליטיות ותיאולוגיות של תרגום שחוצה מחיצות פוליטיות נפיצות. רוחב היריעה של דיוניו התיאורטיים של שנהב־שהרבני בא לידי ביטוי גם בעומקם, בתחכומם ובמורכבותם . העוצמה האינטלקטואלית של חיבוריו היא עדות מובהקת להיותו אחד מהתיאורטיקנים החשובים ביותר בישראל וגם מחוצה לה. כרך זה הוא מגדלור שלאורו הולכים וילכו שוחריה של התיאוריה הביקורתית. הקריאה בעבודותיו התיאורטיות של שנהב־שהרבני המכונסות בכרך זה חוזרת ומזכירה לנו את השפעתו הרבה בשדה הישראלי המורכב והמאתגר של רעיונות המשולבים במציאות מתמשכת של מצב החירום." -- אתר המו"ל.

מחשבה וביקורת

פשיזם : קהילת חוויה באירופה, 1945-1919

פשיזם : קהילת חוויה באירופה, 1945-1919

 דוד אוחנה

בספר פשיזם: קהילת חוויה באירופה, 1945-1919, חלקה התשיעי של הסדרה דרכי המודרניות, מוצגת פרשנות חדשה של התופעה הפשיסטית. פרספקטיבה זו איננה מתמקדת באידאולוגיה, אלא מפענחת את הפשיזם כקהילת חוויה פוליטית הפועלת בעידן המודרני. הפשיזם נחקר כאן כתופעה סוציולוגית ותרבותית שבליבה חוויה קולקטיבית מארגנת השואבת כוחה מרדיקליזם פוליטי ומאנרגיה חסרת תכלית. ריגוש קבוצתי זה, ללא יעד פוליטי מוגדר, מלבד שימור הכוח השלטוני, בונה חוויה רגשית, אסתטית ורומנטית בבחינת פעולה למען פעולה. אך הפשיזם נתפס בתור שכזה רק כאשר נעשית פוליטיזציה של חוויית הקבוצה הממוקדת סביב פעולה, אלימות וסכנה, כלומר, נבנה משטר המתרגם וממסד את החוויה החברתית לכדי תרבות פוליטית צבאית ומשטרתית, פולחן מנהיג ומדינת קסרקטין אלימה. -- כריכה אחורית.

פשיזם : קהילת חוויה באירופה, 1945-1919

 העיתונות החדשה והביקורת השיפוטית : סיווג דואלי של עיתונאים ועיתונאיות

העיתונות החדשה והביקורת השיפוטית : סיווג דואלי של עיתונאים ועיתונאיות

שגיב ברהום

"עיתונאים ועיתונאיות כבר אינם עושים עבודה עיתונאית, לפחות לא במובנה המסורתי. הם כבר אינם דבקים בשיטות העבודה המקובלות ובערכים העיתונאיים. הם מזדהים ומזוהים פוליטית. הם זונחים את ההפרדה הקפדנית בין הידיעה העיתונאית לדעה ולפרשנות. תוארי עבודתם – כגון כתב, פרשן ופובליציסט – גמישים ומשתנים. הם מתחזקים מעמד ציבורי ודימוי חברתי של מובילי דעת קהל. הם מדווחים במנעד פלטפורמות, שחלקן נטולות מגבלה ורסן, ובהן הרשת החברתית. סממנים אלה משקפים "שינויים באקלים העיתונאי". הביטוי שלהם דו-כיווני: הן בתפיסה העצמית של עיתונאים ועיתונאיות הן בתפיסה הציבורית המיוחסת לעיתונות. בהתחשב בתכליתה של העבודה העיתונאית – לבדוק ולבקר את פעולות השלטון, להוות זירה לדיון הציבורי ולהבטיח את השיטה הדמוקרטית – לשינויים באקלים העיתונאי יש השפעה רחבה על השיח הציבורי ועל מימוש הזכויות האזרחיות-פוליטיות של הפרט. ומה מקומו של המשפט? ספר זה שואל אם הביקורת השיפוטית על העיתונות הולמת את התמורות שחלו בתחום העיתונות. על כך הוא משיב בשלילה. בעקבות זאת הספר בוחן את שאלת סיווגם הפרסונלי של עיתונאים ועיתונאיות כאישיויות דו-מהותיות במשפט. הספר תומך בסיווג זה, ומראה כיצד יש בו כדי להתמודד עם השינויים באקלים העיתונאי ולמזער את פגמיהם. התרומה של הספר טמונה בחשיבה מחודשת על תפקיד העיתונות בחברה דמוקרטית, ובגידור חלקו של המשפט הישראלי באיכות העיתונות ובהגשמת תכליותיה. הספר מנתח את נקודות התורפה בפועלה של העיתונות המודרנית, ובעיקר בפועלם המודרני של עיתונאים ועיתונאיות. בתגובה הוא מציע דרך סדורה לתיקונן. בו בזמן הוא מנגיש לנו שיח על זכויות, מעודד אותנו לחשוב על היתרונות והחסרונות של ביקורת שיפוטית, ותובע מאיתנו להרהר ולהחליט בשאלה אם העיתונות מגשימה את ייעודה, ועל רקע הצלחתה או כישלונה בכך גם בשאלה אם אנחנו מדברים ומקשיבים מספיק" -- מהמעטפת האחורית.

העיתונות החדשה והביקורת השיפוטית : סיווג דואלי של עיתונאים ועיתונאיות

והשחרור לא בא : יומן ממחנות עבודה ומצעדת מוות

והשחרור לא בא : יומן ממחנות עבודה ומצעדת מוות

יוסף (יוסק) גיסר

יוסף (יוסק) גיסר, צעיר יהודי, בן למשפחת חייטים ענייה מרדום שבפולין, כתב יומן בשפה הפולנית בעת שהיה אסיר במחנות עבודה ואולץ להשתתף בצעדות המוות ממחנה אחד למשנהו לקראת סוף המלחמה. ביומן מתועדים חייהם הקשים מנשוא של אסירי המחנות: עבודת הכפייה המפרכת, המחסור בתזונה בסיסית, תנאי התברואה האיומים, המחלות, הטלטלות הרגשיות והמעברים בין המחנות. היומן מעלה תרומה חשובה גם להבנת היחסים בין האסירים היהודים ומעיד על מאמצי ההישרדות הפעילים שלהם. יוסק גיסר נספה בצעדת המוות שעות לפני השחרור. הוא היה נותר באלמוניותו אילולא הפקיד חברו ששרד, אברהם פישמן, את היומן בבית לוחמי הגטאות ובכך הציל לפחות את המילים, את ביטויי הייאוש והתקווה ואת רצונו העז של יוסק לשרוד ולהיות לעיתונאי וסופר אחרי המלחמה. ככל הידוע, יומנו של יוסק הוא היומן היחיד אשר נכתב בצעדת מוות שהתגלה עד כה, והוא מוגש בתרגום מוער לעברית. מדפי היומן בוקע ועולה קולו של צעיר יהודי חפץ חיים, אחד מרבים כל כך שנספו בשואה. -- מעטפת אחורית.

והשחרור לא בא : יומן ממחנות עבודה ומצעדת מוות

שיחותיי עם קליאו : מה שאין רואים מ"כאן" לא נראה גם מ"שם"

שיחותיי עם קליאו : מה שאין רואים מ"כאן" לא נראה גם מ"שם"

טוביה פרילינג

'שיחותי עם קליאו' הוא מעין מסע 'דמיוני' באירועים אמיתיים, שעילתו תחושת הזדעקות נוכח מערכה מתוזמרת להנדסת התודעה, לפגיעה בחופש הביטוי ולתעשיית נרטיבים מופרכים וכפייתם, שכוונתם לברוא תמונת עבר נוחה יותר לשרות ההווה ועיצוב העתיד. כחלק מזה נבחנות תקנות 'חוק הארכיונים', שמאז 1955 כמעט ולא הותאם לאורחות הקשב והמידע של חברה פתוחה וחופשית. תקנות הקובעות את תקופות החיסוי של תיעוד בטחוני, אשר במהלך השנים האחרונות הוארכו מ־50 ל־70 ומ־70 ל־90 שנה ומי יודע בכמה שנים יוארכו עוד בהמשך. כן נדונות שאלות בדבר מדיניות השמירה והביעור של תיעוד המדינה. סוגיה, אשר מקופלת בה התשובה לשאלה כמה תיעוד ומאיזה סוגים שומרת מדינה לצמיתות, מי מבטיח את האותנטיוּת שלו, מי קובע מה יישמר ועל בסיס אלו אבני בוחן. התיעוד אשר יאפשר – או לא – בתום תקופות החיסיון – 'לפתוח' את אותו צוהר דמיוני דרכו יוכלו 'לראות' את תמונת העבר של הדורות שחלפו. מסע שעילתו תחושת הסכנה המלחכת, שאם הציבור הישראלי לא ייצא להגנה על מעמדו של גַּנַּז מדינה חופשי ועצמאי, אחד משומרי הסף, האמור להבטיח ולבצר גם את זכויות העיון כערך יסודי בדמוקרטיה בישראל, הרי ש"מה שאין רואים מכאן, לא נראה גם מ'שם"'. -- מעטפת אחורית.

שיחותיי עם קליאו : מה שאין רואים מ"כאן" לא נראה גם מ"שם"

התערבויות

התערבויות

יהודה שנהב-שהרבני

התערבויות הוא הכרך השני מתוך שני כרכי חיבוריו של יהודה שנהב־שהרבני - "מחשבה וביקורת" ו"התערבויות". כרך זה של ה"התערבויות" כולל מבחר מקיף של חיבוריו הפוליטיים כאינטלקטואל מוביל ומעורב בשיח הפוליטי בישראל. בכרך הראשון "מחשבה וביקורת" נכלל מבחר מחיבוריו התיאורטיים המרכזיים של יהודה שנהב-שהרבני. רוחב היריעה של ההתערבויות הפוליטיות של שנהב־שהרבני ממקם אותו כאינטלקטואל הרואה עצמו חלק בלתי נפרד מגווניה הרבים של החברה והתרבות בישראל; וכאינטלקטואל, הוא משלב בהתערבויות הפוליטיות שלו את האקטיביזם הפוליטי עם מחשבה תיאורטית מדייקת ומעמיקה. זהותו כאינטלקטואל הנמצא הן בתוך שדה החברה והתרבות והן מחוץ לה מאפשרת לו מעורבות עם מחויבות ואחריות מוסרית. ההשפעה הרבה של התערבויותיו הפוליטיות ניכרת גם בעימותיו עם תוצריה הטקסטואליים של התרבות בישראל. ביקורתו החריפה נגד הפרויקט "זמן יהודי חדש" או על ספרי ההיסטוריה של עם ישראל עוררו בזמנן זעם נגד מי שמעז לאתגר את קודש הקודשים של התרבות הציונית. כאינטלקטואל לימינלי שנהב-שהרבני לא נרתע מלבחון מחדש את הדוגמות של השמאל הישראלי ואפילו את אלו של השמאל הרדיקלי. כך, במחקרו (עם טלי לב) על היחסים בין תנועת "הפנתרים השחורים" לבין תנועת השמאל הרדיקלי "מצפן", נחשפה ההטיה האתנית של אנשי השמאל האנטי-ציונית. הסיבה לכך שמרבית התערבויותיו הפוליטיות של שנהב־שהרבני הן מפתיעות היא שכאינטלקטואל הוא אינו חושש לאמץ מבטים מזוויות בלתי צפויות שכרוכות גם הסתכנות בחשיפתו להתנגדות בוטה ואפילו אלימה. -- אתר המו"ל.

התערבויות

אבו תור

אבו תור

שירה ברויאר

שכונת אבו תור לא זכתה עד היום לתיעוד היסטורי, חברתי או אדריכלי, ורגע לפני שקסם סמטאותיה ובתיה העתיקים ייעלם בבנייה המסיבית סביבה, יצאה שירה ברויאר לחקור את תולדותיה של שכונה מיוחדת זו. בהצצה אל תוככי בתיה, מאירה המחברת את חיי תושביה שחוו את התהפוכות ההיסטוריות, החברתיות והלאומיות שפקדו אותה. הספר הוא סיפורה של שכונה ירושלמית ערבית מוסלמית אמידה, שהפכה לשתי שכונות נפרדות, יהודית וערבית שגדרות תיל חצצו ביניהן, ושלטי "עצור גבול לפניך" הזהירו את תושביה משני צידי הגבול. אף שיובל שנים ויותר עברו מאז נעלמו הגדרות והשלטים, נותרו השכונות פרודות, על אף שלא פעם צומחת עשייה אנושית שכונתית משותפת שמניבה פירות מתוקים לכולם.הספר כולל בנוסף, חמישה סיורים מרתקים ברחובות השכונה ובסמטאותיה הציוריות המספרים את סיפוריה במוקד התרחשותם. אחד הסיורים מוקדש לאומנים ולמשוררים ביניהם יהודה עמיחי וחבריו שגרו בשכונה ובסביבותיה ויצרו בה, ועליה. -- מעטפת אחורית.

אבו תור

 מבוך מזרח תיכוני : ישראל, הערבים והאזור, 2026-1948

מבוך מזרח תיכוני : ישראל, הערבים והאזור, 2026-1948

איתמר רבינוביץ'

ספר זה מציע מבט רחב על יחסי ישראל־ערב, הסכסוך הישראלי־ערבי ותהליך השלום. הספר מביא תיאור היסטורי של יחסים אלה ממלחמת העצמאות ועד ימינו. הוא כולל גם מסות קצרות על יחסיה של ישראל עם מדינות ערב השכנות, הפלסטינים והמגזר הערבי בישראל וכן עם תורכיה ואיראן. פרק נוסף מנתח את מרכיבי הנורמליזציה בתהליך השלום.
המחבר מדגיש את חשיבות הסכסוך הישראלי־איראני, המאפיל עתה על הסכסוך הישראלי־ערבי, ואת השתלבות מערכת היחסים המשתנה בין ישראל לעולם הערבי במסגרת הכוללת של מערכות היחסים האזורית והבינלאומית של המזרח התיכון. מטבע הדברים, הספר עוסק גם בהסכמי אברהם, בשינויים במדיניות ארצות הברית באזור ויחסיה עם ישראל תחת הממשלים של טראמפ וביידן, וב"מלחמות אוקטובר" החל במתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 ועד לסבבי הלחימה עם איראן וחזבאללה.
פרופ' איתמר רבינוביץ' הוא סגן יו"ר המכון ללימודי ביטחון שליד אוניברסיטת תל אביב, נשיא קרן דן דוד ועמית לא תושב במכון ברוקינגס בוושינגטון. בעבר כיהן כשגריר ישראל בארצות־הברית, כנושא ונותן במשא ומתן לשלום עם סוריה, ונשיא אוניברסיטת תל־אביב. בין ספריו: יצחק רבין: חייל, מנהיג, מדינאי (2017), סף השלום (המו”מ הישראלי־סורי, 1998), ורקוויאם סורי (עם כרמית ולנסי, 2021).

מבוך מזרח תיכוני : ישראל, הערבים והאזור, 2026-1948

 אמא יקרה לי : פרקי מסע בזמר העברי

אמא יקרה לי : פרקי מסע בזמר העברי

דוד אסף

מתי והיכן נוצרה ה"ייִִדישע מאַַמע" ומה הרקע לכתיבת השיר המנציח אותה ומוּכר בכל העולם? מי הייתה אמו של איציק מאנגר, שאהבתה לא נתנה לו לפרוש כנפיים, ומה הקשר בין שירו "על הדרך עץ עומד" לבין "עוּף גוזל" של אריק איינשטיין? מה היא הבדיחה הסקוטית העתיקה שעומדת ברקע "חיימקה שלי" (ש"אוהב את אמא באמת")? היכן עמד הפנס הבודד והיכן ניטעה חורשת האקליפטוס? כיצד התגלגל השיר "בואי אמא" מברית המועצות ועד לכיכר החטופים? בעשרת פרקיו של ספר זה עומדת דמותה הטעונה ורבת הפנים של אמא. האִִם אמא יהודייה ואמא ישראלית היינו הך הן, או שמא לכל אחת ייחוד משלה? מה הם סימניה הקבועים והמשתנים של אֵֵם זו וכיצד הם משתקפים בשירי הזמר בעברית וביידיש? זהו מסע מודרך בעקבות גלגולם המרתק והמסחרר של שירים וניגונים ידועים ושכוחים. הדיון המדוקדק בשירים מעשיר את הבנתם, משמש חלון הצצה להכרת יוצריהם, ומציע פיענוח של אירועים ותהליכים שעברו על העם היהודי והחברה הישראלית בדורות האחרונים. הספר מלא וגדוש במידע, בתובנות ובקוריוזים משעשעים ומלווה בעשרות רבות של איורים. הוא פרי של מחקר מדוקדק ועם זאת לשונו בהירה, קולחת ושובת לב.זהו הספר שכל אמא תרצה לקרוא, ושכל ילד וילדה ירצו להביא לה כמנחת אהבה. -- כריכה אחורית.

אמא יקרה לי : פרקי מסע בזמר העברי

על מות לבן : שירת ר' ישועה החבר בירבי נתן מעזה לזכר בנו יאשיהו

על מות לבן : שירת ר' ישועה החבר בירבי נתן מעזה לזכר בנו יאשיהו

שולמית אליצור

ביום שישי, י”ט באדר ב’ ד’תשפ’ו (11/3/1026) נפטר באופן פתאומי יאשיהו, בנו היחיד, בן השש, של הדיין של הקהילה היהודית בעיר עזה, ר’ ישועה החבר בירבי נתן. האב השכול, שהתקשה להתנחם, כתב לזכר בנו קדושתא מקיפה. הקדושתא היא מערכת פיוטים שהייתה נאמרת בחזרת הש”ץ של שחרית בשבת, והייתה נכתבת על פי כללים קבועים. האב שמר את הכללים הטכניים של צורת הקדושתא, אבל יצק לתוך הפיוטים תוכן ייחודי: הוא תינה בהם את כאבו הגדול והמחיש אותו בזעקות כאב הנשמעות פעם אחר פעם, וכלל גם תיאורים מפורטים של בנו, שהיה לומד תורה כל היום, גומל חסדים ומדקדק במצוות. מצד שני הוא ניסה להתמודד עם האבל גם בדרכים מסורתיות של צידוק הדין, מתוך אמונה באל שהביא עליו את האסון בגלל חטאיו, ובאחד הקטעים אף מנה רשימה של אבות שכולים הנזכרים במקרא, למן אדם הראשון שהתאבל על בנו הבל, וניסה לשכנע את עצמו שאין הוא טוב מהם. הקדושתא התגלתה בגניזת קהיר כמעט במלואה, באוטוגרף של המחבר שהתפזר בין ספריות שונות. דפיו נתגלו טיפין טיפין במשך עשרות שנים, ובספר זה נדפסים לראשונה במרוכז כל חלקי הקדושתא שהגיעו לידינו, בליווי ביאור ומבוא מפורט. במבוא נידונים התכנים הייחודיים של הקדושתא ודרכי עיצובה. הקדושתא של ר’ס ישועה מושווית ליצירות של כמה משוררים ופייטנים בני זמנו העוסקות באסונות: מצד אחד, לשירים הנכתבים בספרד, ובראשם הקינות של ר’ שמואל הנגיד על מות אחיו; ומצד שני, לפיוטים של ר’ שמואל השלישי שנכתבו בעקבות פרעות ביהודי מצרים שהוא נקלע אליהן ואף נאסר וניצל ברגע האחרון מהוצאה להורג; ואדם בשם אברהם הכהן, שכתב פיוטים בשעה שישב במאסר בגלל סכסוך כספי. מתוך השוואות אלה נידון גם ייעודה של הקדושתא, תוך ניסיון לברר אם היא נועדה לאמירה בתפילת ציבור, ומתי יכלה תפילה כזאת להיערך. מעבר לכל אלו, לפנינו מסמך אנושי מרתק, מלא אהבת אב וכאב על האובדן. ההתמודדות עם השכול, לצערנו, לא תמה. גם העובדה שהדברים התרחשו לפני אלף שנים דווקא בעזה מקבלת בימים אלה משמעות מיוחדת. מתברר שהמשורר, בן המאה האחת עשרה, מאמץ דגמים פייטניים קדומים, אבל טביעת זמנו המאוחר ניכרת בדרך שימושו בדגמים אלו, כגון בריבוי רפרינים. הרפרינים הללו מנוצלים באופן ייחודי כדי ליצור איזון בפיוטים: קטעים הנכתבים מתוך ניסיון להשקיף באופן שכלי על האסון ולהצדיק את הדין, נקטעים ברפרינים מלאי זעקות כאב; ואילו דווקא כאשר הפיוטים מביעים את הכאב האישי, אפשר למצוא רפרין המעגן את האסון בהקשר הלאומי הרחב -- אתר הוצאת מאגנס.

על מות לבן : שירת ר' ישועה החבר בירבי נתן מעזה לזכר בנו יאשיהו

 ספר אשכול הכפר

ספר אשכול הכפר

החכם יהודה בן אליה הדסי 

ספר אשכול הכֹּפר, מאת החכם הקראי יהודה בן אליה הדסי האבל בקונסטנטינופול באמצע המאה הי”ב, הוא ספר ייחודי בתולדות הספרות העברית, גם בתוכנו וגם בצורתו. הוא חיבור מונומנטלי של למעלה מ-350,000 מלים, כתוב בצורה של בערך 400 אקרוסטיכונים, לרוב מאל”ף עד תא”ו ומתא”ו עד אל”ף, שלכל בית בהם יש חרוז פנימי שבסופו מילה המסתיימת בהברה ‘־ךָ’. החיבור מוכר זה שנים רבות כספר מופת של הספרות העברית.

ספר אשכול הכֹּפר מוקדש בראש ובראשונה לדיונים על מצוות, לפי הסדר של עשרת הדברות, והוא מנתח את כל ההיבטים השונים של החיים הקראים, תוך נקיטת עמדה מחמירה. יש גם פולמוס נגד היהדות הרבנית, דיונים תיאולוגיים, מדעיים ודקדוקיים, פרשנות המקרא, ועוד הרבה. הספר הוא אוצר בלום שנחקר לאורך הדורות על-ידי חוקרים קראים ורבנים, בגלל המידע הרב ומגוון בו. הוא מקור חשוב לידיעת הקראות, אבל החשיבות שלה ליהדות הרבנית לא מבוטלת בכלל.

המהדורה הקודמת היחידה, שיצאה לפני 190 שנה, לקתה בחסר, תוך צנזור חלקים רבים ודילוג על המלים והביטויים שנכתבו ביוונית-יהודית. מהדורה חדשה, המבוססת על כתבי-היד הטובים ביותר, הייתה משאלה מחקרית כבר הרבה זמן. מהדורה זו באה כדי למלא את החסר.

ספר אשכול הכפר

 אהבת נצח אמהית : הספר "נשות ישראל"

אהבת נצח אמהית : הספר "נשות ישראל"

מיה שפילמן

כיצד משתלבים חייהן הכמוסים של נשות המקרא עם הטלטלות ההיסטוריות שעיצבו את גורלו של עם ישראל? בספר ייחודי זה, מובא עיבוד ספרותי ועמוק ליצירתה המופתית של גרייס אגילר, 'נשות ישראל' שפורסם ב־1845. בין הדפים מתרחשת מעין חפירה ארכיאולוגית בין הפסוקים, השולפת אל האור את הסיפור שלא סופר על גיבורות ואימהות האומה – מחוָה ועד אסתר. בעיבוד זה, המובא בגוף ראשון ובקול אינטימי, קמות הנשים לתחייה. הספר מחבר בין נשות התנ"ך, נשות המאה ה־19 והנשים של ימינו, וחושף את חוויותיהן וּמסעותיהן מהפן הרגשי, הפסיכולוגי והסוציולוגי. דרך חווית האימהות מתגלה כיצד עולמן הפרטי והיווצרות העם שזורים אלו באלו. גרייס מספרת את הדברים כך שהמסרים מהווים השראה לאתגרי היומיום שכל אישה עוברת, ומגלה כי החוּט המקשר חזק מתמיד. זהו מפגש המציע חוכמה עתיקה, חמלה וחיבוק מחזק מאז ועד היום. מיה שפילמן, חוקרת במדעי היהדות העוסקת בהשכלה נשית, ואם לחמישה ילדים. מתוך משבר אישי וטלטלת חיים, מצאה במהלך כתיבת מחקרה בכתביה של גרייס אגילר חיבור עמוק ומבריא אל אימהות המקרא, חיבור שהוליד את ספר הביכורים המרגש שלה. -- מעטפת אחורית.

אהבת נצח אמהית : הספר "נשות ישראל"

רדיו פוקוס - רדיו בכלא : סיפורם של אסירים שהפכו שידור לתקווה

רדיו פוקוס - רדיו בכלא : סיפורם של אסירים שהפכו שידור לתקווה

אירית אדמצ'וק, תומר עינת, קרין עובדיה ראפ

האם מיקרופון יכול להפוך לכלי של שינוי ולאפשר לאנשים שפגעו באחרים ונכלאו בשל מעשיהם להשמיע קול חדש, לבחון מחדש את זהותם ולכתוב אחרת את המשך סיפור חייהם? רדיו פוקוס – רדיו בכלא פותח צוהר אל תחנת רדיו ייחודית הפועלת מתוך בית הסוהר איילון ומשדרת לכל בתי הסוהר הפליליים בישראל. מאחורי המיקרופון יושבים אסירים אשר הופכים ממאזינים פסיביים ליוצרים, מראיינים ושדרנים, ובעיקר לבעלי קול, אחריות ומשמעות לעצמם ולאחרים. ייחודו של הספר טמון ברבדים הנשזרים בו: מחקר ראשון מסוגו הבוחן את השפעת העבודה ברדיו על האסירים המשדרים; ראיונות אישיים החושפים את חוויותיהם, מחשבותיהם ותהליכי השינוי שהם עוברים; והתרשמויותיה וסיפוריה של מנהלת התחנה, קרין עובדיה ראפ, המתארת את הקמת "רדיו פוקוס", המאבקים שליוו את התפתחותו והרגעים האנושיים שהתרחשו מאחורי הקלעים. השילוב בין מחקר, תיאוריה, עדויות אישיות וניסיון מעשי מציג תמונה מורכבת של החיים בכלא ושל האפשרות לצמוח בתוך מוסד נוקשה ומגביל. הספר מראה כיצד העבודה ברדיו עשויה להפחית את כאבי המאסר, לחזק שייכות, מסוגלות ואוטונומיה, לפתח אחריות אישית ומיומנויות מקצועיות, ולאפשר לאסירים לבחון מחדש את זהותם ואת עתידם. מבלי להתעלם מחומרת העבירות או מהפגיעה שהותירו אחריהן, הספר מזמין את הקוראים לפגוש את האדם שמאחורי התווית "אסיר", ולגלות כיצד קול, יצירה ואחריות עשויים לפתוח פתח ממשי לשינוי. "רדיו פוקוס – רדיו בכלא" הוא ספר לקוראים המבקשים להבין לעומק את עולם הכלא, את מורכבות השיקום ואת כוחה האפשרי של תקשורת אנושית, מחויבת ומשמעותית. -- מעטפת אחורית.

רדיו פוקוס - רדיו בכלא : סיפורם של אסירים שהפכו שידור לתקווה

 נותרתי מאחור : סיפורה של בת לאב יהודי ולאם ארית

נותרתי מאחור : סיפורה של בת לאב יהודי ולאם ארית

קרלה וולף 

"עד כמה טרגי היה בשבילי להישאר מאחור משום היותי בת לנישואי תערובת, בשעה שכל חברי, מורי, כל עולמי כולו — נעלמו, נשלחו לגורל בלתי ידוע. אולי הדבר נשמע פרדוקסלי, מוזר ומעוות, אבל לי היה קשה עד אין־סוף להיבדל מן השאר, להיות יוצאת דופן."
קרלה גרבוֹבסקי נולדה בברסלאו שבגרמניה בנובמבר 1928 , בת יחידה לגרטרוּד הנוצרייה ולפריץ היהודי, שלימים היה לחזן. בשלב מוקדם יחסית בימי השלטון הנאצי, כאשר הפקידו הוריה את הבחירה בידיה, קשרה קרלה בת התשע את חייה עם הקהילה היהודית.
קרלה, שנחשבה בעיני הרשויות הנאציות בת תערובת (Mischlingskind) הייתה עדה המומה וכואבת לגירוש יהודי ברסלאו, החל משנת 1941 , ליעד לא־ידוע במזרח אירופה. היא השתדלה לעזור למגורשים כמיטב יכולתה, והרגישה נטושה כשכל חברי קהילתה גורשו והקשר עימם נותק, בעוד היא נותרה עם הוריה מאחור בברסלאו. ואולם מעמדה לא הגן עליה לאורך זמן, ובשלב האחרון של המלחמה נאלצו קרלה ואביה פריץ לרדת למחתרת ולהסתתר כדי לחמוק מגירוש.
בספר נותרתי מאחור קרלה מספרת את סיפורה בגוף ראשון בסגנון מלא רגש ומודעות ומזהה מוטיבים בסיפור חייה, כמו חרדת הנטישה שפיתחה בזמן השואה.

נותרתי מאחור : סיפורה של בת לאב יהודי ולאם ארית

בימת קדם ‏ס‏יפורו של תיאטרון מזרחי

בימת קדם ‏ס‏יפורו של תיאטרון מזרחי

נפתלי שם טוב
בימת קדם היא תיאטרון חלוצי מזרחי, שפעל באינטנסיביות יותר משלושה עשורים וכמעט בלי תמיכה ציבורית. נוסד אי שם בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 ובמרוצת קיומו קיים מעל ל-50 הפקות, אותן הריץ 5,000 פעם לקהל של מיליון איש. לקראת המילניום הקים את הוצאת הספרים בימת קדם ואת כתב העת לספרות ותרבות הכיוון מזרח, שפעילים עד עצם היום הזה. בהקדמה לספר כתב יצחק גורמזאנו גורן, אחד ממייסדי התיאטרון: "...אני חייב להודות, שהספר הזה הפתיע גם אותי, אני שחשבתי שידעתי הכול על בימת קדם. המחקר של נפתלי, שכלל את כל גווני הפעילות שלנו... כשכל זה מרוכז ונחקר בווֹליוּם כזה, מביא אותי לומר לעצמי: כמה שהיינו קטנים לכאורה ומועמדים לטבוע בכל רגע, היינו ממש אימפריה של תרבות!..." בספר זה, פרופ' נפתלי שם טוב פורש את פועלו של גוף שקרא תיגר כנגד מוסדות גדולים ממנו והמשיך ליצור תוך מאבק מתמיד לייחד מקום לתרבות המזרחית והים תיכונית בישראל. מחקר מעמיק שכתוב ברגש. קריאת חובה לכל מי שמתעניין בתולדות המאבק המזרחי בישראל, בתולדות התרבות הישראלית והתיאטרון הישראלי. קריאה יוצאת דופן ומעשירה מלווה בשלל תמונות צבעוניות ומרהיבות, שדי בדפדוף בהן לספק חוויה חזותית לתופעה ייחודית שאין שנייה לה בתרבות הישראלית. -- מעטפת אחורית.

בימת קדם ‏ס‏יפורו של תיאטרון מזרחי

 טוב אחרית דבר : שינויים שעשו שלושה חכמים בספריהם

טוב אחרית דבר : שינויים שעשו שלושה חכמים בספריהם

שמחה עמנואל 
בספר "טוב אחרית דבר" נבחנים התיקונים שעשו בספריהם שלושה מחכמי ימי הביניים – הרי"ף (ר' יצחק אלפסי), ר' צדקיה מרומי ור' הלל בן אליקים – ומידת הצלחתם לעדכן את נוסח ספריהם בכל תפוצות ישראל. על יסוד כלל כתבי היד הידועים של שלושת החיבורים בוחן הספר אילו עותקים משמרים את הנוסח המתוקן ואילו מעתיקים את הנוסח הראשון, שהמחבר עצמו כבר דחה וביקש להחליפו. עוד נדונה השאלה אם הפוסקים שהסתמכו על דברי הרי"ף הכירו את התיקונים שעשה בספרו, או שמא לא ידעו על מקצתם והמשיכו לצטט לפי תומם את נוסחו הראשון של "ספר ההלכות", בלי לדעת שהרי"ף חזר בו ושינה את דעתו מן הקצה אל הקצה. הדיון בספרו של ר' צדקיה מרומי, "שבלי הלקט", חושף גם הוא תיקונים שעשה בו המחבר. ר' צדקיה תיקן את ספרו בשלב מאוחר מאוד של עבודתו, לאחר שחשב כי כבר השלים את כתיבתו ואף הכין כמה עותקים נקיים שלו, שעדיין מונחים היו על שולחנו. בעותקים אלה, הנחשפים כאן לראשונה, שילב המחבר ברגע האחרון הוספות ומחיקות, ולעתים אף תלש מהם דפים שלמים וגנזם – ולעולם לא נדע מה נכתב בהם ומה הניע אותו להסירם. מרתק במיוחד הוא סיפורו הידוע של ר' צדקיה על שרפת התלמוד בפריז בשנות הארבעים של המאה השלוש-עשרה: מחקר זה מגלה לראשונה כי גם את הסיפור הזה ערך המחבר פעמים אחדות ועשה בו שינויים משמעותיים. -- אתר המו"ל.

טוב אחרית דבר : שינויים שעשו שלושה חכמים בספריהם