מדוע השם ח'ירייה, שמשמעותו בערבית הוא "טוב לב", מזוהה כיום בישראל עם מזבלה? מדוע מהכפר הערבי אבו־כביר - "האב הגדול" - נותרו רק קונוטציות של מוות? ולאן נעלם הכפר אבו שושה, ששכן במקום שבו מצוין כיום רק זכרה של העיר העתיקה גזר? לטענת הונידה ע'אנם, הסיבות לכך נעוצות בפרויקט הציוני, שניסה להפוך את היהודים לרוב ולריבון בשטחי הארץ באמצעות מהלך כפול של מחיקה ובנייה. מחיקת שמם וזכרם של הילידים הפלסטינים הן מהמקום והן מהמפה, היא מסבירה, היא כלי לכינון מחדש של המרחב בהתאם לדמיון הקולוניאלי הציוני של תחייה לאומית בארץ האבות. מהלך זה נועד לטענתה להפוך את הפלסטינים לזרים בארצם, תלושים מההיסטוריה המורכבת והרב־שכבתית של המקום.
המאמר מופיע במלואו בגיליון 138 של זמנים. אפשר להזמין מינוי לכתב העת כאן.
לרכישת הגיליון לחצו כאן.