זמנים - גיליון מספר 101

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 101 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

רבים נוטים עדיין ללמוד, לנתח וללמד את מלחמת העולם השנייה מנקודת מבט אירופית או אמריקנית, שלא לדבר על נקודת המבט היהודית. גם מי שמתמקדים בזירת האוקיינוס השקט ומזרח-אסיה במסגרת המלחמה, למשל בשיקוליה של ארצות-הברית אל מול יפן ובסוגיות נלוות, אינם מעמיקים די הצורך בשיקוליה ובלבטיה של מדינה "שולית" כסין, שהונהגה על-ידי ג'יאנג קאי-שֶק (Chiang Kaishek) ותנועתו-ממשלתו הלאומית. בזיקה של שאלות פנים-סיניות למלחמה, כגון אלה הקשורות במפלגה הקומוניסטית ובמנהיגה מאו דזה-דונג, דנים רק מעטים. על ג'אנג סוּאֶה-ליאנג (Zhang Xueliang), שהיה ברגעים מסוימים באמצע שנות השלושים מצביא עולה בסין, והיה עשוי אף להיות מנהיגהּ של "הממלכה המרכזית" כולה, כמעט אין נותנים את הדעת. ספק אם בני הדור הצעיר יודעים מי היה האיש. אין תֵמה בדבר, שכן ההיסטוריונים המופקדים על הזיכרון הקולקטיבי אוהבים כידוע את המנצחים והשורדים הלא-מפסידנים למיניהם. עליהם הם כותבים ואותם הם זוכרים, מזכירים ומנציחים.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 101 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן​.

כאשר רעיונות מופשטים הופכים למִרשמים לפעולה ומניעים אירועים פוליטיים דרמטיים, אין זה מפתיע ששמעם נישא למרחוק; לעומת זאת, כאשר רעיונות מסוג זה הופכים למיתוס חובק-עולם, לאחר שיושמו באופן חלקי בלבד, הדבר איננו ברור מאליו - אך כך קרה לדוקטרינת הגרילה של מאו דזה-דונג, דוקטרינת "המלחמה העממית". יורם עברון בוחן את הדוקטרינה של מאו, את תרומתה להשתלטות של התנועה הקומוניסטית על סין, ואת הגורמים שהביאו להתפתחות המיתוס ולהשתרשות הדוקטרינה בהוויה הפוליטית הסינית.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 101 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

מערכת יחסים מורכבת שררה ושוררת עדיין בין קוריאה הצפונית לסין. ליחסים בין השתיים היסטוריה ארוכה, ששורשיה נטועים לפני אלפי שנים. השלטון הקוריאני הכיר מאז ומתמיד במעמדה הבכיר של סין, ובתרבות הקוריאנית ניכרו השפעות סיניות. קשרים הדוקים במיוחד נוצרו בין שתי המדינות במאבקן המשותף נגד הכיבוש היפני. אלון לבקוביץ' בוחן על רקע זה את התפתחות היחסים בין קוריאה הצפונית, שהוקמה בשנת 1948, לבין המעצמה הגדולה מצפון בעיקר מאז מלחמת קוריאה, ומנסה להבהיר את הקשרים שהתפתחו בין המנהיג של קוריאה הצפונית לשליט הסיני. מסקירה זו עולים המתחים, הרגשות, השיקולים הפרגמטיים והאידאולוגיים, שעיצבו את התנהלותן של שתי המדינות השכנות ואת הזיקה בין שני מנהיגים, שזכו כל אחד לפולחן אישיות בארצו.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 101 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

אף שהביע לא אחת זלזול בידע הנרכש מספרים והדגיש את העשייה כדרך ללימוד ולהגשמה, ואף שלא ידע שפות אירופיות, כתב מאו דזה-דונג חיבורים רבים מאוד, שבהם פרשׂ את משנתו. האם הייתה הגותו מקורית? באיזו מידה נשענה על התורה המרקסיסטית-הלניניסטית? האם שילב בה רכיבים מן התפישות המסורתיות הסיניות ומן המציאות בסין בת זמנו? והאם - לנוכח התמורות שעברה סין מאז מותו - צודקים הטוענים, שנכשל בניתוח המציאות ובמימוש החזון? אלה הן כמה מן השאלות שעליהן מבקש יצחק שיחור להשיב.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 101 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

לקריאת המאמר במלואו לחצו כאן.