זמנים - גיליון מספר 102

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 102 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

לקריאת המאמר בשלמותו לחצו כאן.

טייה אובדנית בשל לבטי זהות הייתה מסימני ההיכר של גיל ההתבגרות בחברות רבות במרוצת ההיסטוריה. אולם הסיבות למשבר, שמוביל נער או נערה למעשה הקיצוני של סיום החיים, שונות מתקופה לתקופה ומשקפות את הערכים והתפישות של החברה המסוימת ברגע היסטורי מסוים. אפרים שהם-שטיינר בוחן שני סיפורים מאנגליה של סוף המאה השתים-עשרה, שעוסקים בצעירים יהודים אשר שמו קץ לחייהם. בשני הסיפורים נמצאים ברקע הדברים שיגעון, תחרות בין יהדות לנצרות, וסוגיית המרת הדת. הטענות בדבר השיגעון ממלאות תפקיד בהבנת המעשה האובדני על רקע התמודדות עם זהות דתית במשבר.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 102 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

בני-נוער הוללים ופורצי-מסגרות, קשרים עם זונות לא-יהודיות, השפעות של התרבות החצרונית והעירונית הלא-יהודית - אלה מצטיירים כמאפיינים את תרבות הנעורים היהודית בערי איטליה במאות השש-עשרה והשבע-עשרה, על אף הגטואיזציה והאיסורים המחמירים בקהילה היהודית ובחברה הנוצרית. באמצעות עדויות על תהליכי השידוכים והנישואים, על התפשטות המנהג לחוג את בר-המצווה ועל הקמת מסגרות חינוך חדשות, מצביע רוני ויינשטיין על הדרכים שבהן ניסו הקהילות באיטליה לפקח על בני-הנוער ולרסן את פריצת הגדרות, באופן דומה לשיטות שהנהיגה חברה הקתולית במהלך הקונטרה-רפורמציה.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 102 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

המשפחה היהודית, בעקבות המשפחה המוסלמית בעיר העות'מאנית, הייתה משפחה פטריארכלית. בגלל אופייה של המשפחה, הכוחות החברתיים וערכיה של החברה היהודית, כמו של זו הסובבת, נחשבה השאת קטינים, ובייחוד השאת קטינה לגבר בוגר, כפתרון מוצלח, אף שהוא נגד במקרים רבים את טובתם המיָדית של בני הזוג. כה חזקים היו הכוחות החברתיים, טוען ירון בן-נאה, עד שעמדו גם בפני תקנות חכמים, ורק החינוך המודרני וכוחה של המדינה המודרנית הביאו תופעה זו אל קִצה במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 102 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

היסטוריונים רבים דנו במשבר האינטלקטואלי שפקד את מרכז אירופה בשנים של המעבר מן המאה התשע-עשרה למאה עשרים. שתיים מן הסוגיות המרכזיות, שהעסיקו את הוגי-הדעות אז ואת חוקרי התרבות בדורות הבאים, היו שאלת החילון ומשמעות הנעורים. יותם חותם בוחן את ההתמודדות של אחד מחשובי האינטלקטואלים של אותו דור - ולטר בנימין - עם שני הנושאים האלה, ומראה כי, באופן מפתיע, בתפישת הנעורים המודרנית שלו מושפע בנימין, כמו אחדים מעמיתיו, מתורתו של מייסטר אקהרט (Eckhart), מיסטיקן בן המאה השלוש-עשרה.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 102 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

הילדוּת כמושג, ועולם החוויות של ילדוֹת וילדים בעיירה היהודית במזרח אירופה, נפקדים כמעט לחלוטין מההיסטוריוגרפיה האורתודוקסית. מקומם נשמר להם אך ורק בהקשר של לימודיהם ב"חדר" ובהגשמת הערך העליון של החברה היהודית המסורתית - לימוד תורה. מוטי זלקין חושף ומשרטט את חוויית הילדוּת בחברה זו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרות בת הזמן ובמגוון רחב של ספרי זיכרונות אישיים. מתוך אלה עולה תמונה מרתקת של עולם חווייתי סוער וצבעוני, שהתרחש מחוץ לכתליו הקודרים של ה"חדר", וניצל את מכלול הרכיבים הסביבתיים ובעיקר את מרחב הטבע. כמו כן הוא דן בדרכים שבהן התמודדה החברה המסורתית עם מכלול התופעות של תרבות נעורים אשר חרגו מהנורמה המקובלת.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 102 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

באיזו מידה הייתה הקיסרות הגרמנית, זו שהוקמה על-ידי ביסמרק בשנת 1871 וקרסה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שלב מכריע ב"דרך המיוחדת" של גרמניה, שהובילה לעליית הנאציזם בשנות השלושים של המאה העשרים? האם בעשורים הללו סבלה גרמניה ממודרניזציה חלקית, שיצרה משברים ומתחים, והם שהובילו בסופו של דבר לכישלונה של רפובליקת ויימאר? או שמא היו אלה הכוחות האנטי-מודרניים שאפיינו את התרבות הגרמנית המיוחדת? שולמית וולקוב סוקרת את הגישות ההיסטוריוגרפיות השונות ל"רייך השני": היא מסבירה עד כמה היו אכן עמדותיהן של האליטות דאז מורכבות ואמביוולנטיות, ושבה ומדגישה את חשיבותו של הוויכוח על אודות המודרניות ככוח מעצב ב"מפנה המאה" ואת השלכותיו לאחר מכן.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 102 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

בגיליון מספר 80 של זמנים (סתיו 2002, עמ' 62-56) התפרסם מאמרו של אריאל פלדשטיין, "צוואתו האחרונה של בנימין זאב הרצל", שבו סיפר בקצרה את קורות חייהם וגורלם של ילדיו של בנימין זאב הרצל, וניתח את הסיבות והנסיבות שמנעו את העלאת עצמותיהם לקבורה במדינת ישראל. במאמר הנוכחי מביא אריאל פלדשטיין את השתלשלות האירועים מאז, ומבהיר את המניעים הפוליטיים והאידאולוגיים, שאפשרו לבסוף את שינוי המדיניות ואת מימוש צוואתו של חוזה המדינה.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 102 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.

בראשית 2007 נפתחו לראשונה בפני חוקרים ארכיונים של מערכת הביטחון המאפשרים מעקב אחרי עסקאות הנשק שעשתה מדינת ישראל עם מדינות אחרות בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. על סמך מסמכים אלה (שרובם סווגו אז כסודיים ביותר), וכן על סמך עיתונות של התקופה וזיכרונות שפרסמו אנשי ממשל וציבור, פורש שי חזקני את גלגוליה של עסקת הנשק הראשונה בין ישראל לגרמניה - מכירת תתי-מקלע מסוג עוזי - ואת סערת הרוחות שהיא עוררה בימים ההם, כאשר זיכרון השואה היה עדיין טרי ביותר.

המאמר מופיע בשלמותו בגיליון 102 של זמנים, אפשר להזמין מנוי לכתב העת כאן.