חדש על המדף

יוני 2026

 חסדאי קרשקש : על ההוכחות לקיום האל

חסדאי קרשקש : על ההוכחות לקיום האל

אבישי גלילי 

הספר פורש יריעה פילוסופית רחבה, ובה הוא עוקב אחר עולמו המחשבתי של ר׳ חסדאי קרשקש ומעמיד במרכזו את ביקורתו העמוקה על הנחות היסוד האריסטוטליות. הנחות אלו, שהפכו לאבני־הבניין של הוכחות מציאות האל אצל הרמב"ם בראשית החלק השני של 'מורה נבוכים', מתגלות כאן מחדש באור אנליטי צלול. צעד אחר צעד מתבררים יסודותיהן, נסדקים היסודות המפוקפקים שבהן, ונפרש תהליך ההפרכה המדויק והמאתגר שמציע קרשקש. לאחר מסע ביקורתי זה, מתרומם הספר אל תורתו המקורית של קרשקש - אל הוכחת האל שלו עצמו. ההוכחה נבחנת בפריזמה לוגית־אנליטית, ומתוכה מזדקקים המרכיבים המהותיים של תפיסתו. מרכיבים אלו נפרשים בפני הקורא כאריג מהודק וברור, ומאירים את הרעיונות הגדולים שמאחוריהם. לאורך כל הדרך, וביתר שאת בפרק הסיום, נידונה תרומתו ההגותית של קרשקש והאופן שבו השפעותיה ממשיכות להדהד במחשבה הפילוסופית המאוחרת. -- כריכה אחורית.

התקווה היא לא כובע עם נוצות

 שבויים בדמיון : כשחלימה בהקיץ משתלטת על החיים

שבויים בדמיון : כשחלימה בהקיץ משתלטת על החיים

אלי זומר

הם נראים רגילים  - חכמים, רגישים, יצירתיים  - אבל חייהם כפולים. בזמן שהעולם חולף על פניהם, הם שקועים בסיפורים שבראשם: עלילות סוחפות, אהבות דרמטיות, עולמות שבהם הם סוף־סוף מצליחים להיות מי שתמיד רצו להיות. זוהי לא סתם בהייה, גם לא דמיון יצירתי. זו חלימה בהקיץ משבשת  - (MD – Maladaptive Daydreaming) תופעה פסיכולוגית עוצמתית, סוחפת, ולעיתים גם ממכרת, שמתחילה כבר בילדות  - ושעד לא מזמן לא היה לה אפילו שם. בספר פורץ הדרך הזה חושף פרופ' אלי זומר  - מי שטבע את המונח ומוביל את המחקר בתחום  - את סיפורה של תופעה שמוכרת למאות אלפים אך נותרה באפלה. זהו שילוב נדיר בין מדע עדכני, סיפורים אנושיים מרגשים, תובנות טיפוליות, וכלים מעשיים למתמודדים ולמטפלים כאחד. הספר בוחן את מקורות התופעה, את הקשר שלה לטראומה, לתכונות אישיות, למוזיקה ולתנועה, את היבטיה הנוירולוגיים והקליניים, וגם את הכוח היצירתי החבוי בה. הוא כתוב בגובה העיניים  - בגוף ראשון, בגילוי לב ובאמפתיה  - ומזמין את הקוראים למסע להבנת אחת התופעות המרתקות והפחות מוכרות של הנפש האנושית.  -- מעטפת אחורית.

שבויים בדמיון : כשחלימה בהקיץ משתלטת על החיים

 נשיא בעמו : חייו ופועלו של יצחק בן-צבי

נשיא בעמו : חייו ופועלו של יצחק בן-צבי

אמנון רמון וחנן חריף 

מי היה יצחק בן־צבי? מנהיג כריזמטי בימי העלייה השנייה או דמות שהורחקה ממוקדי הכוח כבר בתקופת המנדט? אישיות מאחדת הנמנעת ממחלוקות או איש מעשה פעיל נחוש? חוקר ואיש רוח, מחלוצי המחקר של קהילות ישראל במזרח או פוליטיקאי זהיר? מדוע וכיצד נבחר לנשיא המדינה לשלוש קדנציות? שאלות אלה ואחרות עומדות בלב קובץ המאמרים שלפניכם, המבקש לבחון את דמותו, פעילותו ומורשתו של בן־צבי מתוך ריבוי נקודות מבט. המאמרים מנתחים את פועלו הציבורי והמחקרי, את תפיסותיו החינוכיות ואת תפקודו כנשיא, וממקמים אותו בהקשרים היסטוריים, מוסדיים ואינטלקטואליים רחבים. קובץ מציע פרשנות ביקורתית לדמותו של בן־צבי ולתרומתו לעיצוב התרבות הפוליטית והאזרחית של ישראל בראשיתה, תוך כדי בחינה שיטתית של המתח בין סמליות ממלכתית, פרקטיקה פוליטית, פעילות מחקרית והשקפת עולם. קובץ זה, הראשון מסוגו, כולל שלושה עשר מאמרים הבוחנים את חייו רבי התהפוכות והסערות של יצחק בן־צבי ממגוון זוויות והקשרים. יחד, הם שופכים אור על דמותו של הנשיא השני ומשקפים דרכה תמורות ותהליכים מרכזיים בתולדות היהודים בעת החדשה, בתנועה הציונית, ביישוב היהודי בארץ־ישראל ובמדינת ישראל הצעירה. -- מעטפת אחורית.

נשיא בעמו : חייו ופועלו של יצחק בן-צבי

 כיכר החתולות : מסע אל התת-מודע הירושלמי

כיכר החתולות : מסע אל התת-מודע הירושלמי

מריק שטרן

כיכר החתולות - מסע אל התת-מודע הירושלמי הוא שילוב ייחודי בין ממואר לספר עיון, המשלב זיכרונות אישיים עם ניתוח נוף היסטורי וגיאוגרפי-חברתי של ירושלים בין שנות השמונים לשנות האלפיים. המחבר, בן למשפחת עולים מברית המועצות שהתמקמה בעיר, מתאר את התפתחותו האישית דרך המעבר בין שכונות שונות. כל פרק מוקדש למקום מסוים: שכונת גילה, גבעת הוורדים, גיא בן הינום, עמק רפאים, מרכז העיר, קו התפר ושייח' באדר. הספר מקלף את השכבות ההיסטוריות של האתרים ומשלב ביקורת אורבנית וניתוח פוליטי עם תיאורים אינטימיים של חיי יומיום. המסע העירוני, ההיסטורי והאישי חושף את התת-מודע הירושלמי, קרי המיתולוגיה המקומית, האגדות, הרוחות, הצלקות והזיכרונות אשר מהווים חלק מהמרחב הבנוי של העיר; וגם אם הם מודחקים עמוק בנבכי השכחה - הם עדיין מעצבים את זהותה ועתידה. "האגדה מספרת שבראשית שנות התשעים נתקע פגר של חתול באחד ממתקני האוורור של החניון ובמשך חודשים ארוכים פיזר בכיכר ריח בלתי נסבל של נבלה. בהשראת האירוע נקט מישהו יוזמה וכתב גרפיטי על קיר סמוך: 'כיכר החתולות המתות', כי בירושלמית, כזכור, אין חתולים, יש רק חתולות. במלעיל." -- מעטפת אחורית.

כיכר החתולות : מסע אל התת-מודע הירושלמי

בני ברק : ממושבה דתית לבירת החברה החרדית הישראלית

בני ברק : ממושבה דתית לבירת החברה החרדית הישראלית

מנחם קרן-קרץ

החברה החרדית והיחסים בינה ובין כלל החברה הישראלית עומדים בשנים האחרונות במרכז סדר היום הציבורי. ספרים שראו אור בשנים האחרונות הציגו לציבור הישראלי את החברה החרדית, את השקפת עולמה הייחודית ואת המבנה הפנימי שלה. ספר זה שונה מקודמיו בכך שהוא אינו עוסק בתיאור החברה החרדית כיום, אלא בוחן את הדרך בה היא התפתחה ב־ 150 השנים האחרונות. הקורא יגלה למשל כי החברה החרדית בת זמננו אינה חיקוי של אורח החיים החרדי במזרח אירופה ואיננה גלגול חדש של היישוב הישן שהתפתח בארץ־ישראל מאז המאה התשע עשרה. למעשה, אופייה וערכיה של החברה החרדית הישראלית המוכרת לנו התגבשו רק לפני פחות מחמישים שנה, ותהליך זה לא התרחש בירושלים כי אם דווקא בבני ברק. הספר מציג שני סיפורים השלובים זה בזה. האחד מתאר את התפתחות המושבה הדתית בני ברק שקמה בראשית תקופת המנדט, ובסיומה הייתה למועצה מקומית בעלת אוכלוסייה מעורבת שרבים מתושביה התפרנסו ממפעלי התעשייה הרבים שקמו בה. לאחר קום המדינה הפכה בני ברק לעיר, ומאז שנות השבעים של המאה הקודמת צמחה אוכלוסייתה החרדית במהירות, בעוד רבים מתושביה האחרים עזבו אותה. הסיפור השני מתאר את התפתחות החברה החרדית בישראל. זו החלה ביישוב הישן הקנאי והמתבדל בתקופה העות'מאנית, ונמשכה בתקופת המנדט עם עלייתם ארצה של חרדים מתונים ובורגנים שעם קום המדינה הפכו לזרם החרדי המרכזי. תהליכים חברתיים ואידיאולוגיים שהתרחשו בבני ברק בשלהי המאה העשרים הפכו את הזרם החרדי המרכזי המתון והמשתלב, לבעל השקפת עולם קנאית ובדלנית בהרבה מזו שבה אחז קודם לכן. כך הפכה בני ברק, ולא ירושלים, לבירת החברה החרדית. -- מעטפת אחורית.

בני ברק : ממושבה דתית לבירת החברה החרדית הישראלית

 עבר ומערב : מחקרים בעברית ובערבית של יהודי המגרב

עבר ומערב : מחקרים בעברית ובערבית של יהודי המגרב

משה בר-אשר

אחד עשר פרקים בשלושה שערים: 'ייחודים בכתיבה עברית', 'נושאי לשון מן המגרב' ו'בואכה תאפילאלת'. שבעה פרקים ראו אור בעבר וארבעה פרקים חדשים נכתבו לאחרונה. הספר הזה מצטרף לארבעה עשר ספרים שנכתבו בחקר לשונות היהודים והעברית שלהם, בייחוד בצפון אפריקה ובפרט במרוקו. -- כריכה אחורית.

עבר ומערב : מחקרים בעברית ובערבית של יהודי המגרב

על החינוך

על החינוך

עמנואל קאנט

בספר  "על החינוך"  (Über Pädagogik) כונסו היגדים מארבע סדרות של הרצאות שנשא עמנואל קאנט בקורס החובה לסטודנטים  "הנחיה מעשית בחינוך ילדים" בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת קניגסברג, בין 1776 ל-1786. את הספר, שראה אור בשנת 1803, פרסם התאולוג האוונגלי פרידריך תאודור רינק, אשר קיבל לידיו את  "דפי ההרצאות", הרשימות שכתב קאנט עצמו לקראת נשיאת דבריו לפני הסטודנטים. בספר נידונים ענייני חינוך לפי נושאים רבים ומגוונים, החל בשאלות בדבר התזונה הראויה לפעוטות, מקום המשמעת בחינוך וכיוצא באלה, וכלה בתֵמוֹת פילוסופיות מובהקות, כגון מהות האדם או הערך המוסרי שאפשר לייחס למעשה או למחדל מסוים. בדבריו של קאנט בולטות גם עמדותיו הנאורות, למשל הטענה שלפיה  "יש לחנך את הילדים לא רק בהתאם לנסיבות ההווה, אלא [גם] בהתאם לנסיבות האפשריות, הטובות יותר, של המין האנושי בעתיד, כלומר לפי אידיאת האנושיות ומלוא ייעודה", או הטענה הביקורתית נגד השליטים בחברה המדינית, שיחסם לנתיניהם אינסטרומנטלי והם רואים בהם אמצעים להגשמת מטרותיהם. כך גם עולה בדברי קאנט הגרסה הפדגוגית לחינוך בני הנוער לחשיבה עצמית, לכך  "שעשיית הטוב של החניך תהא נובעת מכללי המוסר שלו, לא מהרגל; שלא יעשה רק טוב בעלמא, אלא יעשה אותו כי הוא טוב". זו אכן מטלה פדגוגית ההולמת את תביעתו של קאנט במאמרו המפורסם  "תשובה על השאלה: מהי נאורות?" (1784), לאמור:  "sapere aude! [העז לדעת!], הֱיֵה אמיץ להשתמש בשכלך בעצמך! זהו המוטו של הנאורות". לתרגום הטקסט של קאנט מצורפים כאן מבוא מאת נמרוד אלוני, שדן בתורת החינוך של עמנואל קאנט, במקומה בהגות הפדגוגית וברלוונטיות שלה לימינו; וסוף דבר הגותי מאת צבי טאובר, העוסק בעיקר בארבעה מאפיינים מהותיים לאדם לפי חיבורו של קאנט: חינוך, עבודה, חירות וכבוד האדם.  -- מעטפת אחורית.

על החינוך

 קו של אור : פועלה של קהילת בריאות הנפש לאחר השבעה באוקטובר

קו של אור : פועלה של קהילת בריאות הנפש לאחר השבעה באוקטובר

תמר לביא, רחל דקל

הספר מאגד ארבעים ושישה טקסטים שנבחרו בקפידה כמייצגים את העשייה של אנשי ונשות קהילת בריאות הנפש בשנה הראשונה שלאחר השבעה באוקטובר. הוא מציע מסגרת תיאורטית להבנת הטראומה הקשה בתולדות המדינה ומאפשר מבט מקרוב על התערבויות מהרמה הפרטנית ועד המערכתית, במגוון גישות טיפוליות ובמגוון אוכלוסיות: שורדי הטבח ביישובי העוטף והעקורים מהנגב המערבי, שורדי המסיבות, אנשי כוחות הביטחון, ארגוני ההצלה, בדואים תושבי הנגב, שורדי שבי, עקורים מהצפון, מוסדות חינוך, ילדים ועוד. כתיבתו ועריכתו תוך כדי הלחימה מציעות נקודת מבט ייחודית על עשייה מקצועית בחירום, ומספקות עדות חברתית-היסטורית להשפעות של טבח השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל על החברה הישראלית. הן עדות גם לכוחם המרפא של חמלה וטוב אנושי, כאשר הם ניתנים במינון עדין לנוכח אכזריות קשה. -- מעטפת אחורית.

קו של אור : פועלה של קהילת בריאות הנפש לאחר השבעה באוקטובר

 בעלי הבית : גבריות וחיי משפחה בתנועת העבודה העירונית בתקופת המנדט

בעלי הבית : גבריות וחיי משפחה בתנועת העבודה העירונית בתקופת המנדט

מתן בורד

ספר זה מציע דיון בסוגיית עיצוב הגבריות ביישוב היהודי החדש בארץ ישראל. הוא בוחן את הנושא במישור החברתי-תרבותי של חיי היום-יום והמשפחה, הזירה העיקרית שבה יחסי מגדר בכלל וגבריות בפרט מתעצבים. לצורך כך הספר דן בשאלות מרכזיות שהעסיקו את בני התקופה: מתי קשרים זוגיים, המבוסיים על משיכה מינית ועל אהבה רומנטית, מתמסדים ונהיים לקשר ארוך טווח ומחייב? האם יש לשאוף למיסוד שכ\זה במוזדות אזרחיים כמו נישואים ומשפחה? או שקשרים כאלה עלולים דווקא לפגוע באחדות המטרה ובמחויבות של הפרטים לכלל? כיצד נחלקים העבודה והרכוש בין גבר לאישה במשק הבית? מהי הדרך הנכונה לגדל ילדים? ומי נושא באחריות עליהם אם המשפחה מתפרקת? לאיזו קריירה על בני הדור הצעיר לשאוף, ומה על ההורים לעשות כדי לכוון אותם לשם? מה בנוגע לקשרים מיניים ורומנטיים מחוץ לנישואים? ומי אחראי לילדים שנולדים כתוצאה מהם? הספר בוחן סוגיות אלה ואחרות בחייהם של רווקים, גברים נשואים ואבות לילדים שהשתייכו לתנועת העבודה בערים, הקבוצה הרחבה והדומיננטית ביישוב היהודי בתקופת המנדט. התשובות שהוא מעלה מספקות הסבר נוסף לתהליך שבו הגיעה תנועת העבודה להגמוניה ביישוב היהודי בארץ-ישראל ובתנועה הציונית -- מעטפת אחורית.

בעלי הבית : גבריות וחיי משפחה בתנועת העבודה העירונית בתקופת המנדט

 יומני מנדלסון, 1958-1933

יומני מנדלסון, 1958-1933

יוסי הלר ומישלין ביבי

פרופ' היינריך מנדלסון היה סטודנט צעיר לרפואה וזואולוגיה בברלין, שבה נולד ב-1910. עם עליית הנאצים לשלטון עלה לארץ עם משפחתו, השלים את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, ובה גם כתב את עבודת הדוקטור שלו בזואולוגיה. מנדלסון השקיע מאמצים רבים להרחיב את הידע הזואולוגי בארץ, ולימים היה למנהל המכון הזואולוגי, אחת מאבני היסוד של אוניברסיטת תל אביב. הוא כיהן כסגן נשיא האוניברסיטה וכדיקן הפקולטה למדעי הטבע. מחקריו הרבים זיכו אותו בתואר "אבי הזואולוגיה" בישראל ואחד האבות המייסדים של תחום שמירת הטבע. מתחילת לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים ניהל מנדלסון יומן שבו רשם את תצפיותיו על החי והצומח ברחבי הארץ ובארצות השכנות. היומן נרשם בפנקסים רבים משנת עלייתו, 1933, ועד 1958. הוא ערך רישומים רבים של ציפורים ובעלי חיים אחרים. ברישומיו הנהדרים "תפס" את אופי המאוירים והתנהגותם בצורה ייחודית. רבים מהם מלווים את דפי הספר הזה. היומנים הם מסמך בעל חשיבות עצומה לחקר הטבע בארצנו, בסיס ומקור מידע המספק לחוקרים בני זמננו אפשרות להבנה ומחקר של תהליכים רבים שקרו מאז ועד ימינו. המעיינים בספר ילמדו רבות על דרכו של מנדלסון ויוכלו ללמוד ממקור ראשון על דמותו של עולם החי העשיר שלנו במחצית הראשונה של המאה העשרים. -- אתר מאגנס.

יומני מנדלסון, 1958-1933

 מגלן

מגלן

שטפן צווייג

ב6 בספטמבר 1522, כשציריה גונחים והיא תשושה ורעועה, ספינה קטנה, בכוחותיה האחרונים, עושה את דרכה לעבר חופי סביליה. היא מטילה עוגן בנמל, ושמונהעשר אנשי צוות מזי רעב כושלים מתוכה לנשק את אדמת המולדת הקשה והיציבה. אלו הם השורדים האחרונים מתוך מאתיים שישים וחמישה אנשי הצוות שיצאו מאותו הנמל שנתיים קודם לכן בחמש ספינות בהנהגתו של פרדיננד מגלן, למעשה הגבורה הגדול ביותר בתולדות הספנות: הקפת העולם. הקפה שהוכיחה לא רק שהעולם הוא עגול אלא שכל האוקיאנוסים הם בעצם ים מחובר אחד. כשדגלה של ספרד מתנוסס מעל הסיפון, מבקש יורד הים הפורטוגלי, מגלן, להשלים את מלאכת גילוי העולם שהחל בה קולומבוס לפני חצי יובל. ארבע מאות שנים לאחר מכן, במהלך הפלגה נינוחה לחופי אמריקה הדרומית, מהרהר הסופר שטפן צווייג בתקופה זו של גילוי טריטוריות מסחרר, ומכל סיפורי המסעות, זה מעורר בו את הפליאה והסקרנות הגדולים ביותר. אלא שהוא נוכח כי מעט נכתב על אודותיו ועוד פחות מכך הוא מהימן. צווייג נענה לאתגר. הוא מגייס את הבנתו בנפש האדם ואת יכולות ההתבוננות, ההעמקה והניתוח ההיסטוריים שבהם ניחן, ותחת קולמוסו מקים לתחייה את האנשים והמאורעות שנטלו חלק באודיסאה המפוארת ביותר בתולדותיה של האנושות. -- מעטפת אחורית.

מגלן

 שלושה מרחבים לשינוי חברתי : פדגוגיות ביקורתיות במערכות חינוך

שלושה מרחבים לשינוי חברתי : פדגוגיות ביקורתיות במערכות חינוך

גליה זלמנסון-לוי

חרף העובדה שהשאיפה לשוויון היא ערך משותף ומוצהר, אזי החברה הישראלית, כמו גם מערכת החינוך, אינה שוויונית ומאופיינת בפערים בכל התחומים: הזדמנויות, משאבים והישגים. הובלת שינוי משמעותי מחייבת התייחסות למדיניות, ארגון ופדגוגיה במשולב, שאם לא כן כל אחד מההיבטים האלה הופך להיות החסם של האחרים. מודל שלושת המרחבים המוצע בספרה של גליה זלמנסון-לוי מציע כלים ממשיים ליצירת אלטרנטיבה המובילה לשינוי חברתי בקהילות חינוכיות. המודל מבוסס על ראיה כוללת המשלבת תאוריה ופרקטיקה ומאפשרת התאמה לכל מסגרת, החל מיחידת הכיתה עד לקהילה שלמה. מדובר בשלושה מרחבים הכוללים את המדיניות המערכתית, ההיבטים הארגוניים והפדגוגיה האישית והקבוצתית. בכל אחד ממרחבי המודל ניתן ליצור מנגנונים אשר מובילים משימור לשינוי. המודל פותח על ידי המחברת במסגרת עבודת דוקטורט, תוך כדי יישומו במסגרות ובתוכניות מגוונות עם ילדים ונוער בהדרה, הדרכת תהליכי שינוי בבתי ספר והכשרת מורים ומורות במכללת סמינר הקבוצים. ייחודיות המודל מתבטאת בשילוב בין מדיניות מערכתית, היבטים ארגוניים ועשיה פדגוגית, לצד היותו קל ופשוט ליישום לכל מי שמחזיקים ומחזיקות בשאיפה למעשה חינוכי שיש בו תקוה ותיקון. יישום המודל מתואר בספר באמצעות סיפורה של התוכנית לחינוך לצדק חברתי-סביבתי וחינוך לשלום שפעלה במכללת סמינר הקיבוצים בשנים 2005-2015. התוכנית הכשירה מורים ומורות למערכת החינוך הממלכתית, ויישום המודל בניהולה הוביל למבנים חדשניים, תכנים פורצי דרך ועיסוק מעמיק בפיתוח דרכים המתרגמות תאוריות של צדק חברתי לעשייה יומיומית בהכשרת מורות וגננות, בבתי הספר ובמסגרות בלתי-פורמליות. -- מעטפת אחורית.

שלושה מרחבים לשינוי חברתי : פדגוגיות ביקורתיות במערכות חינוך

של מי השדה הזה? : מוסר ומוסרות במחקר האיכותני

של מי השדה הזה? : מוסר ומוסרות במחקר האיכותני

אסתר הרצוג וחיים חזן

שדה המחקר האיכותני הוא זירה בה מטשטשים הגבולות בין החוקרים כבני המקום לבין מקומם כחוקריו. עירוב זה מעלה סוגיות מוסריות המשפיעות על אמינות ותוקף המחקר, כך הן הופכות לנושא מחקר בזכות עצמו. קובץ המאמרים בספר בוחן שאלות מרכזיות בעבודת השדה האיכותנית כפי שהן מתגלמות בהקשר הישראלי, ומתמודד עם מורכבותו וכוחו של המעשה המחקרי. הספר מציע מתווה לחשיבה ולדיון עבור חוקרות וחוקרים בנוגע לדרכי העבודה, ניהול הדילמות האתיות והאתגרים הייחודיים לגישה זו, שתופסת מקום הולך וגדל באקדמיה המקומית והבין־לאומית. בין הנושאים העולים בספר: אתיקה במחקר על מקומו של החוקר הילידי בשדה, על שייכות וזרות, על המבט הביקורתי על החברה שאליה משתייכים החוקרים, על דילמת ההצלבה בין מקורות, על הזיקה בין תיעודי למחאתי, וכל זאת בהקשר של קהילת השיח האינטלקטואלי של החוקר.ת. האסופה בוחנת את המתח בין מקומם של חוקרים כ"זבוב על הקיר" לבין "שובר שורות". הכותבות והכותבים נמנים על דיסציפלינות מגוונות, ובהן אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, גרונטולוגיה והיסטוריה. העורכים הם פרופ’ אמריטוס חיים חזן מאוניברסיטת תל אביב ופרופ’ אסתר הרצוג מהמכללה האקדמית צפת. -- מעטפת אחורית.

של מי השדה הזה? : מוסר ומוסרות במחקר האיכותני

הורי דרך : לגדל ילדים לחוסן בעולם סוער

הורי דרך : לגדל ילדים לחוסן בעולם סוער

ליאור הלוי, שרון צונץ

• מדוע יש ילדים שמתמודדים - ואחרים נמנעים? • מה הופך ילד לאדם שלא נשבר? • מתי הגנה הורית מחלישה - ומתי היא מחזקת? • מתי נכון להתערב ומתי דווקא לא? • מה ילד לומד מאיתנו, גם כשאנחנו לא אומרים מילה? • איך נראית הורות שמביטה קדימה באמת?! אנחנו חיים בעידן שבו ילדינו מקבלים יותר - אך לא תמיד מסוגלים ליותר. בין הרצון להגן לבין הצורך לשחרר, בין מה שאנחנו רוצים עבורם לבין מי שהם באמת, בין תוצאה לתהליך, בין אתגר לתמיכה - מתברר שהחוסן והיכולת להתמודד אינם מקריים. הם נבנים. בספר הורֵי דרך מציגים ד"ר ליאור הלוי ושרון צונץ מבט עשיר ובהיר על האופן שבו מתפתח חוסן נפשי אצל ילדים - דרך רגעים יומיומיים משמעותיים, בחירות קטנות ונבונות ונוכחוּת הורית מדויקת. מתוך שילוב של ידע מקצועי, ניסיון חיים ותובנות מחקריות, מוצעת להורים שפה חדשה וכלים ישימים - כיצד לטפח בילדיהם ביטחון פנימי, גמישות ויכולת להתמודד עם אתגרי החיים. ספר זה מזמין הורים לא רק להבין טוב יותר את ילדיהם - אלא גם לגלות מחדש את עצמם כהורֵי דרך בעולם שאינו מפסיק להשתנות. -- מעטפת אחורית.

הורי דרך : לגדל ילדים לחוסן בעולם סוער

רופאים ורופאות בעידן הבינה המלאכותית

רופאים ורופאות בעידן הבינה המלאכותית

אירית צ'ודנר

ספרה של אירית צ'ודנר בוחן את השפעת הבינה המלאכותית על הרפואה הראשונית, תוך התמקדות ברופאי ורופאות המשפחה – הדמויות המרכזיות של הטיפול בקהילה. הספר מתאר את התמורות שחלו במעמדם של רופאי המשפחה לאורך השנים, את מערכת היחסים שלהם עם ארגוני הבריאות והמטופלים, והוא מציע מבט חדשני על האופן שבו טכנולוגיות מתקדמות יכולות להוביל להעצמה מחודשת של מקצוע הרפואה. בשונה מגישות נאיביות המבשרות על "מהפכה חיובית" מחד גיסא, או מגישות דטרמיניסטיות הצופות את "סיום עידן הרופא האנושי" מאידך גיסא, ספר זה רואה בטכנולוגיה זירה של משא ומתן מחודש על יחסי הכוחות ברפואה הראשונית. הבינה המלאכותית מזמנת לרופאי המשפחה הזדמנות לעצב מחדש את תפקידם ונוכחותם הן מול המטופל והן מול המערכת, תוך שיפור איכות הטיפול וחיזוק הדומיננטיות המקצועית. הספר פונה בין השאר לדור הצעיר של רופאים, דור המביא עמו ערכים של אותנטיות, איזון בין עבודה לחיים והעדפת שותפות על פני היררכיה, ובהקשר זה הוא מבקש לברר כיצד ערכים אלה מעצבים מחדש את המקצוע כולו. רופאים ורופאות בעידן הבינה המלאכותית מיועד לכל מי שמבקש להבין את הכוחות המעצבים את מערכת הבריאות שלנו, את רופאי המשפחה המלווים אותנו ואת משפחותינו מילדות עד זקנה. הוא פונה גם לרופאים, לסטודנטים למקצועות הבריאות, לחוקרים ולמקבלי החלטות המבקשים לעצב את עתיד הרפואה הראשונית בעידן הדיגיטלי. -- מעטפת אחורית.

רופאים ורופאות בעידן הבינה המלאכותית

בשביל עזה : מסה על היש והאין

בשביל עזה : מסה על היש והאין

 עידן צבעוני

ספרו של עידן צבעוני, בשביל עזה – מסה על היש והאין, החל להיכתב בימים הראשונים של הכניסה הקרקעית של הצבא הישראלי לעיר עזה, כמעט שנתיים לאחר פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023. ספר זה נכתב מתוך מוטיבציה רגשית-אתית, על מנת להתבונן מקרוב בחורבות של עזה, לצעוק את צעקתה של עזה, לבקש עזרה לעזה. אבל עזה כבר שקעה, ומתוך כך עולה השאלה: איך אפשר לבקש עזרה כאשר הכול כבר שקע? למי נועדה הצעקה? שמא מדובר בעזרה גם עבור מי שצופה באסון ששמו עזה, שכן גם הצופים באסון ששמו עזה זקוקים לעזרה, למוצא פה, יחד עם עזה שתמיד זקוקה לעזרה.
בשביל עזה מבקש לתת פתחון פה אתי-פוליטי-פילוסופי לכל מי שצופה בחורבות של עזה ואינו מוצא מילים כדי לבטא את עלבונו לנוכח תמונות הזוועה ששוגרו מעזה לישראל ולמערב בשנתיים האחרונות; הוא מבקש לתרגם למילים חיות ונואשות כאחת את התחושות הקשות מנשוא של הצופה באסון, תחושות אשר באין מוצא מתחפרות בשתיקה כמפלט. ובהקשר זה נשאלת השאלה מה נותר מעזה? איזה יש מבצבץ מבין החורבות של עזה אשר הושטחה כליל או כמעט כליל? האם היש הזה הוא למשל משאלת החיים של הנותרים בעזה, ואולי היש שנותר בעזה הוא המוות עצמו, אשר במופעו כאין יש לו נוכחות רפאית של יש. יש מוות בעזה וקשה לנו להתבונן בו; יש אנשים רעבים בעזה, וקשה לנו להביט בהם כאשר תמונותיהם ניבטות לעברנו מהעיתון או מרצדות מתוך מסך המחשב. לכן המחבר מבקש להתבונן באופן פנומנולוגי במורעב, בנסיגתו האיטית מממלכת החיים ובהתכנסותו לקראת חיבוקו החם של המוות, אגב משאלתו הכמוסה של המורעב לחלק את העולם לרעבים ולא-רעבים.
בשביל עזה מתעקש לערב באופן חושי, מעבר לכל הכרה או שיפוט, את העדויות המצמררות העולות מעזה עם המחשבה הפילוסופית ביחס לאלימות, אסון, חמלה ותקווה.
עידן צבעוני הוא עורך הוצאת רסלינג, כותב מסות ומבקר ספרות. חבר ב"סמינר לפילוסופיה קונטיננטלית". בין ספריו: "קורפוס כריסטי: תיאטרון ארכאי וקולנוע ישראל-פלסטיני" (2023); "בזכות הלבנטיניות: מסה ושלוש עשרה שיחות" (2024).

בשביל עזה : מסה על היש והאין