Header

הלבבות השבורים של אוהבי ים-המלח

סמינר לימודי: לוחמים וחולמים באזור ים-המלח

 

אורה רענן

 

היה קשה לגשר על הפער שבין הרגש, הזוכר את ים-המלח במפת ארץ-ישראל של ילדותנו, לבין מה שחזרו והסבירו אנשי המדע בסמינר הלימודי של אגודת ידידי האו"פ באופן חד-משמעי: ים-המלח פשוט נסוג, מכל מיני סיבות, ואינו קיים עוד בכל חלקו הדרומי. גובה מפלס המים של הים שנשאר הוא 415- מטרים (מינוס!). בדרום קיימות בריכות אידוי של מפעלי ים-המלח, הניזונות ממי  צפון ים-המלח באמצעות תעלה. האם כל זה הינו הסבר טבעי לעיניים הכלות וללבבות השבורים של אוהבי ים-המלח? "לא", פסק ד"ר בני בגין, משנשאל בתום הרצאתו על רעידות אדמה באזור ים-המלח, על הקשר בין עובדת נסיגת המים לבין רעידות אדמה, "אין קשר בין נסיגת המים לבין רעידות אדמה באזור. ואשר לנסיגה - זוהי המציאות. דברים משתנים בנוף. חבל על הלבבות", אמר, "ושימרו שלא יישברו".

 

הסמינר הלימודי שנערך על-ידי אגודת ידידי האו"פ ומועדון "שערים", בהדרכתו של מנהל האגודה, ישכר גולדרט, ושנושאו היה "לוחמים וחולמים באזור ים-המלח", נמשך ארבעה ימים רצופים. היה בו מיזוג של סיורים והרצאות וגם אתנחתות של נופש. לא בכדי נקרא הסמינר בשם ה"כאילו" יומרני - לוחמים וחולמים. אבל ההרצאות נסבו באמת גם על לוחמים וגם על חולמים. הלוחמים - דוד המלך שמצא מקלט במצדות עין גדי, לוחמי מצדה ובר-כוכבא ברומאים, ולוחמי תש"ח, שגאלו את האזור במסגרת מבצע "לוט". והחולמים - משה נובומייסקי, שחלם בשנות השלושים של המאה ה-20 והחל לנצל את משאבי הים בתנאים-לא תנאים, יהודה אלמוג, חלוצי בית הערבה בצפון ים-המלח, ששטפו במי הירדן את הקרקע המלוחה כדי לגדל עליה ירקות, ומתיישבי עין-גדי, שפעילותם הניבה תיירות ופיתוח של יישובי המועצה האזורית "תמר".


תמונה ליד אחד הדגמים על מצדה
ד"ר זאב משל ליד אחד הדגמים על מצדה
צילום: דוד בלוך

 

האם הורדוס היה ראשון בוני מצדה?

את ההרצאה הראשונה נשא ההיסטוריון והארכיאולוג ד"ר זאב משל (מאוניברסיטת תל-אביב), שדן בסוגיה: האם הורדוס היה ראשון בוני מצדה? והיה זה ד"ר משל שהדריך למחרת את כל משתתפי הסמינר בסיור יסודי על המצדה עצמה. הרוח החזקה שנשבה על ההר לא ריפתה את רוחנו אנו, וכולנו הלכנו שבי אחר הממצאים הארכיאולוגיים הישנים והחדשים, שהמחישו את ימי המצור ואת מפעלי הורדוס על ההר. השיפורים שנעשו גם במבנה הרכבל התחתון וגם על ההר לנוחיות המטיילים, וכן מודלים מרשימים של מבנים העשויים מתכת שהוצבו על פסגת ההר הרשימו מאוד.

 

אספקטים מגוונים של סביבות ים-המלח נדונו בהרצאות נוספות: האחת, של ההיסטוריון פרופ' ישראל שצמן מהאוניברסיטה העברית (מי שהיה סגן נשיא האו"פ וכתב את הקורס רומא: אימפריאליזם ואימפריה), אשר דיבר על מלחמת בני אור בבני חושך לאור המחקרים האחרונים של מגילות קומראן, והמחיש בשקופיות את ההיבטים השונים של "המלחמות" בימים עברו.

 

הגיאולוג ד"ר בני בגין, מן המכון הגיאולוגי, הכתיר את הרצאתו בשם "ותרעש הארץ - תולדות רעידות אדמה באזור ים-המלח". המצגת שהביא לא רק סיברה את העין אלא גם הבהירה את תופעת רעידות האדמה בעולם וגם ...באזור ים-המלח.

 

מערות, מערות

פעורי פה (באמת!) נשארנו בתום הרצאתו של ד"ר עמוס פרומקין, מן המרכז לחקר המערות באוניברסיטה העברית בירושלים. וזאת למה? כי כאשר חזינו בשקופיות אשר הביא, ובעזרתן עקבנו בדריכות אחר אופן המחקר של מערות גבוהות ונמוכות, מערות מאונכות ומאוזנות, כדי להבין את נבכן של המאונכות - גלשנו בדמיוננו יחד עם החוקרים בחבל במחילות ובנתיבים...אל ארץ שמעמקיה לא נודעו ושיש להניח שאיש לא "ביקר" בה מעולם. החוויה של המעקב אחר דרך מחקר המערות הותירה בנו כמעט תחושה שהנה אנחנו שותפים לגלישה מטה בדרך כה מסוכנת, והיאך נעלה מעלה אל פני הארץ? ד"ר פרומקין הסביר שכדי לעלות מן המערה המאונכה, לא מושכים את החוקר בחבל, אלא עליו לעלות בכוחות עצמו במעלה החבל באמצעות לולאות-לולאות.


בפתחה של מערה
בפתחה של מערה
צילום: קרני וולובלסקי

 

זהירות, בולענים!

אלי רז מקיבוץ עין-גדי הוא גיאולוג וחוקר בכיר של אזור ים-המלח. ההרצאה "ים-המלח, אדם ואגם - דמיון ומציאות" החזירה אותנו, לאחר שביקרנו בתחילת הסיור במפעלי ים-המלח, לסוגיית הים הנסוג.

 

"סוף-סוף", סיפר אלי רז, "מקימים עתה ועדת חקירה שתחקור את כל הרווח וההפסד, מבחינה כלכלית ואקולוגית, של השינויים המפליגים שחלו בים-המלח ובאזור שמסביבו".

 

הסיור שערכנו בהדרכתו למחרת ההרצאה היה לחוף עין-גדי. בזהירות-בזהירות הלכנו בעקבותיו בין הבולענים, הנקראים בפיו "בורות". קשה לתאר לעצמנו כיצד האדמה כאן, באופן בלתי צפוי, פוערת את פיה וכל מה ומי שנמצא עליה - יורד תהומה. וזה קרה לנערה שהלכה לפי תומה על שביל בקיבוץ עין גדי ולפתע פתאום נפלה לעומק של 8 מטרים, וזה קרה למשאית שרק חלקה נשאר בגובה הכביש. וזה מדאיג. זה מדאיג גם משום שמטע שלם של עצי תמר פשוט ננטש למעצבה על-ידי חברי הקיבוץ, כי מפחד הבולענים אי-אפשר להביא לשם את המכונות הגודדות את התמרים. וזה עצוב. וזה עצוב גם על התיירות שאיננה.

 

עוד סיור קצר אחד היה, בהדרכת הארכיאולוג גדעון הדס, לתל-גורן ולחפירות של היישוב היהודי הנמצאות ליד בית-הכנסת העתיק עין-גדי ובו רצפת פסיפס גדולה.

 

תם ולא נשלם. ומה יהא על ים-המלח?

 

זהירות בולען
זהירות, בולען!
צילום: דוד בלוך



Back Line