אסף הרדוף%20-%20Copy.gif)
שלום עבריין, שלום עבריינית. "אני לא עבריין/נית!", השבת? דווקא כן. מי שמסוגל לקרוא את השורות הללו ביצע עבירות פליליות רבות, וכנראה אף יבצע רבות בעתיד. ברגע אחד, בבחירה אחת לא מוצלחת, בחוסר מודעות, בחוסר ריכוז, בחוסר הבנה, ובחוסר ידיעת הדין – גם "הקוראים הנורמטיביים" עלולים לגלות כי המשפט הפלילי מכתיר אותם כעבריינים. דיני העונשין אינם עוצרים בענישת מנוולים ורשעים, ואף אינם מתעניינים ברשע, לא כל שכן מסוגלים או מתיימרים להגדירו. מנגד, הם מתיימרים לייצר מסננות דקות בדרך אל יעדי ההפללה וההרשעה הראויות; אך אם נתבונן במסננות בנפרד וכמכלול נגלה בהן ובתוצריהן גסות, לקות ושרירות. אלו נובעות בחלקן ממבנה בעייתי של מסננות, ובחלקן מהפעלה בעייתית של תהליך הסינון. האחריות לכך מוטלת על שחקני המשפט הפלילי: המחוקק ובית המשפט בקצוות, ובתווך המשטרה, התביעה, הסנגוריה ואחרים. חלף חיבוק חם לכל האקסיומות של המשפט הפלילי, הטרילוגיה מתבוננת במשפט הפלילי כמכלול ובהסדריו המסועפים בספקנות מרובה, תחת עדשות ביקורתיות מגוונות ולאורך שלושה כרכים: כרך I, "אֲשֵׁמִים", עוסק בדיני עונשין; כרך II, "אֲשֵׁמוֹת", עוסק בסדר דין פלילי; כרך III, "אַשְׁמָה", עוסק בדיני ראיות. לגישת הטרילוגיה, כדי להבין היטב סוגיה משפטית עלינו לזהות לא רק את הגיונה וצדקתה, אלא גם ובעיקר את פגמיה, ליקוייה וכשליה, לקראת הצעת כיוונים לשיפור. -- אתר נבו.