ייצוג נשים בפוליטיקה: מדוע יש סיבה לדאגה וכיצד אפשר לשנות את המצב?

ד"ר רעות איצקוביץ'-מלכה

פוליטיקה אינה משחק של גברים בלבד

בחברה דמוקרטית יש משמעות רבה לייצוג הולם של נשים בפוליטיקה ובראש ובראשונה בפרלמנט ובממשלה. ייצוג זה משקף עקרונות מרכזיים של הסדר הדמוקרטי, כגון צדק ושוויון, ויש לו משמעויות ערכיות גם במישור החינוכי והסימבולי. כשנשים מכהנות כחברות כנסת וכשרות בממשלה, התפיסה שהן אזרחיות שוות ערך לגברים מתחזקת. נשים אלה מהוות מודל לחיקוי ומחדדות עבור כולנו את ההבנה שהפוליטיקה אינה "משחק של גברים בלבד". כמו כן, מחקרים רבים מראים שכאשר נשים נכנסות לעולם הפוליטי, חל שינוי בתחומי המדיניות שזוכים לתשומת לב ציבורית, ויש טיפול יותר נמרץ בנושאים של אי-שוויון בחברה באופן כללי (Itzkovitch-Malka & Friedberg, 2018)

מסע ארוך שנים לייצוג שוויוני בפוליטיקה

ואולם, במרבית המדינות בעולם נשים אינן מעורבות בפוליטיקה באותה מידה כמו גברים. לכנסת ה-23, שנבחרה במרץ 2020, נבחרו 30 נשים. זהו המספר הגדול ביותר של נשים שנבחרו לכנסת ישראל מאז הקמת המדינה, אך מדובר ברבע מהמושבים בכנסת בלבד. יתרה מכך, למן הכנסת ה-19, שנבחרה בשנת 2013, מספר הנשים שנבחרו לכנסת כמעט לא השתנה. בדיקה של התפקידים שממלאות חברות כנסת מראה שבדרך כלל הן אינן משמשות כיושבות ראש של ועדות יוקרתיות. מעולם לא עמדה אישה בראש ועדת הכספים או בראש ועדת החוץ והביטחון. כמו כן, חברות כנסת מכהנות בשיעורים גבוהים יותר בוועדות שנתפסות כמתאימות יותר להשקפה הסטריאוטיפית אודות נשים, כגון ועדת חינוך, תרבות וספורט או הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. תת-הייצוג של נשים חמור יותר סביב שולחן הממשלה. לאורך השנים לא כיהנו יותר מארבע נשים כשרות בו-זמנית, ואישה מעולם לא כיהנה בתפקיד שרת האוצר או שרת הביטחון, התפקידים שנחשבים הבכירים ביותר בין משרדי הממשלה בישראל (Itzkovitch-Malka, 2018).

המאבק למען ייצוג שוויוני בפוליטיקה הוא מאבק מתמשך וארוך טווח. העובדה שאין התקדמות של ממש בייצוג נשים בכנסת היא עדות לכך שהחברה הישראלית צועדת לאחור, שכן הסטטוס קוו אינו נייטרלי מבחינה מגדרית, אלא גברי. נוסף על כך, הכוח הפוליטי של נשים אינו קשור רק למספר חברות הכנסת. במערכות הבחירות האחרונות היו מפלגות בודדות שהעמידו בראשן נשים, נשים אינן נמצאות במעלה ההיררכיה המפלגתית, וכמה מהנשים הבולטות והמרשימות של הפוליטיקה הישראלית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 עזבו את הזירה הפוליטית מבלי שהשאירו אחריהן מחליפות בעלות שיעור קומה דומה.

לפי דירוג ה-Inter Parliamentary Union ((IPU 2019, בשנת 2019 מדינת ישראל הייתה במקום ה-83 מתוך כ-190 מדינות בשיעור הנשים בפרלמנט, ובמקום ה-26 מתוך 36 מדינות ה-OECD. בדוח הפער המגדרי הגלובלי של הפורום הכלכלי העולמי משנת 2020, ישראל הייתה במקום ה-64 מתוך 153 מדינת במדד הפער המגדרי שהתייחס לבריאות, לחינוך, לכלכלה ולפוליטיקה. חשוב לציין כי מיקומה היחסי של ישראל ביחס למדינות אחרות הלך וירד בעשורים האחרונים, לפחות בכל הנוגע לייצוג פוליטי. כך לדוגמה, בשנת 2010 ישראל דורגה במקום ה-56 בדירוג ה-IPU ובשנת 2018 היא דורגה במקום ה-46 בדוח הפער המגדרי הגלובלי, כך שחלה הידרדרות בדירוג לאורך הזמן שחלף.

איך אפשר להגדיל את שיעור הנשים בפוליטיקה?

 

בשל שיטת הבחירות הישראלית נשים יגיעו לכנסת רק אם ידורגו במקום גבוה ברשימה המפלגתית. המפלגות בישראל אינן ממהרות להציב נשים ברשימותיהן, ובוודאי שלא במקומות גבוהים. ככל שנרד מטה ברשימה המפלגתית מספר הנשים יהיה גדול יותר. כל עוד אין חקיקה שמחייבת את המפלגות למקם נשים במקומות גבוהים ברשימה, נשים נדחקות על ידי הרוב הגברי למקומות פחות טובים ברשימה. פוליטיקה היא משחק סכום אפס. אם אישה תוצב במקום גבוה ברשימה, באותו מקום לא יהיה גבר. כיוון שאין מקום לכולם, מישהו צריך לוותר על מקומו כדי שאחרים ייכנסו, ואנשים שמעוניינים בעמדת השפעה לא רוצים לוותר על מקומם.

אפשר להגדיל את שיעור הנשים בפוליטיקה באמצעות חקיקה שתוביל להבטחת ייצוג לנשים. אין הכוונה להבטחה וולונטרית, שכל מפלגה מאמצת לעצמה, שמקובל לקרוא לה "שיריון" של מקומות לנשים. הבטחה כזו קל לשנות או להפר, וממילא מפלגות ישראל מעולם לא הציגו הבטחות ייצוג בשיעור מרשים, להוציא את מפלגת מרצ שמיישמת מזה כמה עשורים הבטחת ייצוג של 40% לכל מגדר. הכוונה לחקיקה ראשית שתחייב את כלל המפלגות להבטיח ייצוג הולם לכל אחד מן המגדרים. חקיקה כזו צריכה להיות מלווה בתמריץ חיובי בדמות תגמול נוסף במימון מפלגות, או בתמריץ שלילי על ידי קנסות או פסילה של מפלגה שלא מציגה רשימה מאוזנת (איצקוביץ-מלכה ושפירא, 2020).

עד שתתקבל חקיקה כזו, הציבור צריך לדרוש שהמפלגות שמייצגות אותו יציבו נשים הן כמועמדות ברשימה והן בתפקידים בכירים, פוליטיים ושאינם פוליטיים. יש לדרוש שנשים יכהנו כיושבות ראש של ועדות בכנסת, כמנכ"ליות של משרדי ממשלה או בתפקידי רגולציה בכירים. דוגמה לדרישה כזו אפשר למצוא בתגובה הציבורית לקבינט הקורונה שכלל גברים בלבד.

שיוויון מגדרי איננו ערך של נשים, או בשביל נשים בלבד. לא רק נשים צריכות לקדם אותו. מדובר בערך שהחברה כולה צריכה לשאוף אליו ויש לו השלכות על כל תחום בחיינו.

 
 

מקורות

 

איצקוביץ'-מלכה, ר. ושפירא, א. (2020). הבטחות ייצוג חוקיות לנשים בישראל: מדוע כשלו כל הניסיונות לרפורמה בנושא? בתוך: מ. שמיר, ח. הרצוג ונ. חזן (עורכות), פערים מגדריים בפוליטיקה בישראל (עמ' 233-201). ירושלים: מכון ון-ליר.

Itzkovitch-Malka, R. (2018). Women in Israel: Political representation as a mirror to gender (in)equality. In J. Peters & R. Pinfold (Eds.), Understanding Israel: Political, social and security challenges. New York: Routledge. doi: 10.4324/9781315647357

Itzkovitch-Malka, R., & Friedberg, C. (2018). Gendering security: The substantive representation of women in the Israeli parliament. European Journal of Women's Studies, 25(4), 419-439. doi: 10.1177/1350506816684898

רעיונות נוספים